בעידן של הרשתות החברתיות, ארגוני פשיעה אינם רק מבצעי אלימות, הם גם מפיקים אותה כתוכן מדיה. כך, האלימות אינה רק פעולה פלילית, אלא גם מסר תקשורתי שמטרתו להפגין כוח, לבסס מוניטין, ולהרתיע יריבים

קשה להשתחרר מן התחושה כי אין מדובר במהלך שמטרתו הצלחה משפטית. נדמה כי התכלית האמיתית מצויה במישור אחר לחלוטין: יצירת נרטיב של פגם, הטלת ספק, והכשרת הקרקע לערעור האמון הציבורי במוסד האמון על תקינות וטוהר הבחירות

זו יכולה וצריכה להיות שעתה היפה של ישראל לנצל את ניסיונה הרב ולהציע את הסיוע הדרוש גם לידידות מהמפרץ בחיזוק ההגנה על העורף ובהרחבת שיתופי הפעולה הביטחוניים והכלכליים כמודל לבניית גשרים של הצלחה, לטובתה של השכונה כולה

דווקא בימים שבהם צה"ל פועל בעוצמה בזירות רחוקות יותר, חשוב לזכור: הביטחון הלאומי של ישראל לא יוכרע רק במרחקים אלא גם כאן קרוב, על הקרקע

אנשים עם מוגבלות יש בימין ובשמאל, בקרב תומכי נתניהו ובקרב מתנגדיו. יונתן אוריך ומני אסייג, לידיעתכם

בכירי הצבא ממשיכים להתעלם  מאחת הבעיות המרכזיות והחמורות בפריחת הטרור היהודי בגדה המערבית, למרות שהם עצמם מודים שמדובר שה"תופעה" היא בעלת פוטנציאל לחולל נזק אסטרטגי: השילוב של אוזלת יד, התעלמות ובמקרים קיצוניים גם שיתוף פעולה של הצבא

ב-1991 הביקורת על השליטים במפרץ נסובה סביב הפתעתם מהפלישה העיראקית לכווית; על כך שבעשור שלפני כן, למרבה האבסורד, כמה מהם מימנו וחימשו את סדאם. הפעם, הייתה זו קונספציית הפיוס עם טהראן, בה דגלה קטר שנים רבות ובשנים האחרונות הצטרפו אליה סעודיה והאמירויות, שקרסה מיד עם פרוץ המלחמה

כך הפך החוסן ממחמאה על יכולתו של הציבור לתפקד תחת לחץ קיצוני לדרישה לדכא פחדים, כעס וביקורת