בשלב הרגיש הזה, על ישראל לנהוג בשׂום שכל, לא לשקוע באופוריה של סיום ולא להיסחף באוטופיה של שינוי כולל. להיות ריאליים משמע לפעול באחריות. מצד אחד, להשקיע כל מאמץ כדי שמהלכים אלה אכן יקדמו את הפוטנציאל המדיני והביטחוני; ומצד שני, להימנע ממעשים בלתי הפיכים שעלולים להפוך את ההישג המדיני לנקודת מוצא למשבר חדשה

לטראמפ היה מסר חשוב לנתניהו ולישראל: ניצחתם במלחמות, עכשיו הגיע הזמן לתרגם את הנצחונות שלכם בשדה הקרב לקרב האולטימטיבי על השלום. ומה עומד מאחורי בקשת החנינה לנתניהו?

מי שהביאו אותנו אל הרגעים הכה מרגשים הם הכלבים המצורעים שפשטו על בתינו ובלי להסס ירו בראשי ילדים נוכח פני הוריהם

הפאשלה של אלמוג בוקר, היקום המקביל של ערוץ 14 ושיחות וידאו עם מחבל ברקע: כך נראה יום היסטורי על המסך

בבוקר הזה, ערב שמחת תורה תשפ"ו, פתאום גילינו שהאנשים האלה, שנלחמו בעוז את מלחמת חייהם כדי להציל את אהוביהם, יודעים גם לחייך ולא רק להתפרק, יודעים גם לצחוק ולא רק לזעוק

הם אינם חברים בשום עמותה, אין להם חולצות מתויגות ואת המעשים שלהם אף איש יח"צ לא מעלה לרשתות החברתיות ולא מגייס באמצעותם שום תרומות, אבל הם הלב הפועם האמיתי של מה שמכונה "החברה האזרחית"

פרס נובל, לא פרס נובל, טראמפ ראה את חיי החטופים, את צורכי העם והמדינה, את טובתנו,  הסתכל עלינו בעיניים מבינות, חומלות, מושיעות, אכפתיות, אחרי תקופה ארוכה מדי שבה ייחלנו למבוגר אחראי שידאג לנו

כי בסוף, כשמכבים את האורות, מדינה נמדדת לא רק בכוח הצבאי שלה אלא גם בלב, בנשמה ובאורך הרוח של אזרחיה. אלה שהזכירו לכולנו מה זה להיות ביחד גם כשנשבר הכל. ואז נשבר עוד יותר