המסיק הוא לא הפתעה בלוח השנה ולמרות זאת, באורח פלא ממש, הוא הפך לאורגיה של פרעות. לכן לגיטימי לדרוש מהאחראים בצבא הסברים או להתפטר

אפשר להבין למה טראמפ רוצה שבראש ממשלת ישראל יעמוד הפודל שלו, שמרגיש שחירותו האישית תלויה בהתערבות של נשיא זר בהליך משפטי בארץ. אבל למרות ההתערבות שלו בבחירות בארץ, ולמי שטרם הפנים: עוד לא הוכרזנו רשמית כרפובליקת בננות

שלוש שנים אחרי הטבח וכמעט שנה אחרי דוח המבקר, ערב בחירות, נמצאה הדרך של נתניהו להתגבר על המכשול הנורא הזה ששמו ממשלה: להזמין כתבים

תלמידי אוניברסיטאות עילית, שבעים ומפונקים, שהצטרפו לאות סולידריות עם התיכוניסטים, תוך שהם מחפשים לחיות מחדש את ההתרגשות של שנות השישים. במקביל, פעילי השמאל הקיצוני של מפלגת "צרפת הבלתי נכנעת" דוחפים לכאוס, שבמהלכו יעברו למחנה שלהם אלפי מאוכזבים ממדיניותה הכלכלית של ממשלת מקרון

הממשלה פוגעת בתקציב החינוך של מי שאמורים להיות הדור הבא שיציב את ישראל בחזית הטכנולוגיה העולמית. מערכת החינוך במתכונתה הנוכחית הופכת לאיום קיומי

הלקח המר מפרשת רון ארד - לפיו זמן שבי הינו משאב מתכלה שאינו עומד מלכת, הפך לנדבך מרכזי, כואב ומדמם בשיח הציבורי סביב השבת החטופים מעזה

למרות שדפוס ההתערבות מוכר, חשוב לנסות להבין ולקשור בין התזמון של הודעת התמיכה הדרמטית של טראמפ לבין המהלכים האסטרטגיים הגדולים יותר שמתכנן הנשיא האמריקאי מיד לאחר הבחירות בישראל

כוחות מתוך ההתיישבות הופכים אלימים יותר, ברוטלים יותר, חסרי בושה יותר. המחיר שזה מייצר הולך ונהיה בלתי נסבל