הערב, תשעה או אזהרה באב, תענית לבית שפעמיים הוחרב. מהאסונות ההיסטוריים ההם, בדומה ל-7 באוקטובר, נשאר הוויכוח על מי האשמה. הלוואי שנלמד מהעבר שלנו, נתפלל גם השנה/ כלומר עד סרטון הבחירות הבא

תמיד התקשיתי להבין איך דווקא יום הכיפורים - צום דתי וחשבון נפש מול השמיים - הפך לקונצנזוס ישראלי לאומי בעוד שתשעה באב, שכל מהותו חברתית ולאומית, הופקר לידי הדתיים בלבד. חבל

החברה שלנו זקוקה לשערי שמים פתוחים היום יותר מתמיד. אנו מוקפים באחים ואחיות נושאים משאות כבדים – משפחות המילואים הנושאות בעול המלחמה המתמשכת, פצועי המערכה בגוף ובנפש, משפחות שחייהן השתנו ללא היכר, חולים המתמודדים עם מחלות קשות, ואנשים רבים הנאבקים על פרנסתם בזמנים קשים. לבורא עולם יש שפע אינסופי של בריאות, נחמה, שמחה וברכה להמטיר עלינו

מההיכל ועד הבמה והקלעים: איך התרבות העברית המתחדשת אימצה את סמלי המקדש על מנת לצקת משמעות רלוונטית לתקומת העם בארצו

בהיעדר כללים מוסכמים לניהול מחלוקות, כל מחנה מנסה להשתמש בכוחו כדי לעצב מחדש את המציאות לטובתו – ובכך הוא חותר תחת חומת ירושלים של דורנו

אם מכונת הרעל היתה יכולה לדבר בעצמה, ברקע הסרטון שמופץ ברשתות גם על ידי ראש הממשלה היינו שומעים אותה אומרת "עבדנו עליכם חבורת אידיוטים - זה רק איזנקוט שרץ לזרועותיו של מנסור עבאס"