יש טענה מתוך חקירתו של יובל וילנר שצריכה להטריד את כולנו הרבה יותר מכל גרסה שנשמעה: הטענה שלפיה עצם זה שנעמה נכנסה למיטה שלו, התפרש בעיניו כהסכמה

צה"ל חייב לעשות חשבון נפש עמוק על כישלונו ב-7/10, אך אסור לו לוותר על מהותו, ערכיו נשמתו ומטרתו העליונה - להגן על מדינת ישראל ואזרחיה, תוך שמירה על עקרונות החירות, הצדק, השלום והשוויון ולאורם

כל פעם שהמדוכא קצת מנסה להרים את הראש - מגיע השמאל ומוריד לו אותו. במובן הזה הסרטון שפירסם נתניהו בסך הכל זיקק את האמת

האיחוד דרמטי בין התנועה הקיבוצית (תק"צ) לתנועה הקיבוצית הדתית לא משנה את סביבת האיומים שמרחפים מעל ראשינו, ולמרבה הכאב הוא גם לא יביא לניצחון המוחלט. אבל יש בו מסר ברור שגם אם הוא נשמע בלחישה, הוא מתגבר על רעשי הרקע הקשים

כמעט 20 שנה אחרי: החלטה על סיכול לאריג'אני (ודמויות נוספות מתונות במשטר) הייתה צריכה להיגזר מהדיון על התועלת והסיכונים הכרוכים בכך, ולא מתוך ההזדמנות המבצעית והמודיעינית שנוצרה

הראש שומע "הפסקת אש" אבל הלב יודע שזה לא נכון. התוצאה היא משבר אמון