רק לאחר ארבע שנים ורגע לפני הבחירות, מעז נתניהו להגיד לחרדים: אין לי רצון לקדם את החוק. הוא חושב שהעובדה ש"לא נכנע" להם תעזור לו בקלפי, אך הוא טועה

דווקא בזמני קרבה חסרת תקדים עם הבית הלבן מתחזקות הקריאות, גם שם וגם אצלנו - להפסקת הסיוע הכלכלי האמריקאי לישראל. ומעניין שהתומכים בכך מייצגים תפיסות ואינטרסים שונים - ואף מנוגדים

וב העם הציוני הוא זה שיכריע את הבחירות הקרובות, שיקבע את מראה דמותה של מדינת ישראל בשנים הבאות ולדורות אחר כך. הוא הכתובת למסר החדש, שאולי מתחיל בנשיאה משותפת בנטל, אבל לא נגמר שם

קריסת המגעים מול טהרן מוכיחה שהתבדלות אינה אסטרטגיה, אלא לכל היותר השהיה של הבעיה

זיידי מרדכי, אחד מאבות משפחתנו, לא ויתר על השבת כשהיגר לארה"ב - גם כשהעוני זעק מהקירות. כשנשיא ארצות-הברית בכבודו ובעצמו קבע את סוף השבוע הקרוב ל"שבת לאומית", במחווה ליהדות - זה הניצחון שלו

במקום להוביל קו התקפי שיוזם וקובע את המציאות, אנחנו נתקעים בתוך אותה קונספציה נפסדת. גם מול רחפני הנפץ, הגיע הזמן להפסיק את המירוץ ההגנתי המתיש הזה - ולהחזיר את המלחמה לשטח האויב