ממשלת המיעוט הקיצונית בתולדותינו והעומד בראשה צועדים בדרכיה של ההיסטוריה האמריקאית המדממת בעודם פועלים בניגוד גמור לדעת הקהל, ללא רוב בכנסת, עם זינוק דרמטי בסיכון לחטופים, עם שחיקה חמורה בכשירות כוחות המילואי ועל אף התנגדותו הנחרצת של הרמטכ"ל

המהלך המסוכן של שר המשפטים נגד היועמ"שית הוא בדיוק הסיבה לכך שאסור היה לאפשר לממשלה את ישיבת ההדחה של בהרב-מיארה. את השימוע שלא כדין היה צריך למנוע מראש, עם כל הרצון הטוב של השופט סולברג לא להתערב עד הרגע האחרון ממש. לצערי, אנחנו כבר הרבה אחריו

נעילת משרדה של גלי בהרב-מיארה זה שיא חדש אפילו לממשלה הזו. העובדה שהאחראי הוא שר המשפטים מצערת אף יותר. הקורבנות, כרגיל, הם אזרחי המדינה

לתמימים ולמאמינים מבינינו. אלו ששומעים את המילים הפוצעות, הנוראיות, שנאמרות בתוכנו. שמביטים מהצד בשנאה, בקיטוב, בציניות, באובססיה הלאומית להיות צודקים - ואיכשהו מאמינים בכל ליבם בעם הזה

אולי זה נראה לכם כמו הרגע הכי חלש להתניע מחאה עממית וזועמת אך לא אלימה, אבל האמת היא שמתחילת המלחמה לא היה עיתוי מדויק כל כך כמו יום ראשון הקרוב. זו עלולה להיות נקודת האל-חזור, ואנחנו חייבים לזהות אותה כדי שנוכל להסתכל בעיניים של הילדים שלנו ולהבטיח להם: עשינו הכל

מנהיגות היא לא רק ניהול אסטרטגי של קרבות, אלא ניהול רגשי של עם שלם. זו היכולת להפוך רגע של חולשה לאירוע של חיזוק

המדינה לא יכולה להרשות לעצמה לחזור למודל שקרס. עליה לעגן את ההגנה על היישובים כמשימה צבאית, סדורה ומתוקצבת