הטוענים שהתקשורת מועלת בתפקידה משום שאינה מפיצה את התמונות מעזה תופסים את עצמם כמתקדמים ונאורים, אבל הם מדגימים דווקא את הרפיון האינטלקטואלי והמוסרי שנוצר בתרבות שכלי הייצוג העיקריים שלה ויזואליים. המדיום הוויזואלי ממקד את המבט בהווה, תוך השכחת העבר שהוביל אליו - ומתמקד ברגש תוך החרשת התבונה

כדי לסייע לפצועי צה"ל, מילואימניקים ומפונים מול הבירוקרטיה הישראלית צריך בראש ובראשונה להחזיר להם את האמון במערכת, כדי שלא יחשבו שהמדינה פונה נגדם

מי שטיפת אנושיות עוד מקננת בו, זה הזמן להתנגד למלחמה - כי יש עוד בני אדם להציל ובהם גם, למען השם, חטופים ישראלים

ראשי החברה החרדית, ספרדים ואשכנזים, שייכים לשכבה מבוגרת ומנותקת מההוויה הישראלית. הם לא מבינים שדרישותיהם חסרות משמעות מול צורכי הצבא, דעת הקהל והמציאות

601 ימים של "לחץ צבאי ישחרר חטופים". של הצהרות והצלחות מסחררות בשדה הקרב. של ממשלה מיליטנטית שמקדשת את עקרון “החזק שורד” ומרחיקה מאיתנו את סיום המלחמה ואת הידידות הגדולות ביותר

ההשוואה של נתניהו לטראמפ מחמיצה את העיקר: נתניהו התעצב לאורה של המפלגה הרפובליקנית ״הישנה״, זו של שנות המלחמה הקרה באישיותו ובהתנהגותו הוא כלל אינו דומה לטראמפ - וחשוב יותר להבין אותו לאורו של ניקסון הנכלולי והאפל

הציבור עורג לשיח ותרבות של "ביחד", לסולידריות ישראלית של פעם, לישראל ריבונית, שוחרת שלום, לאומית ואנושית. יש צורך קיומי בלכידות לאומית, ביישוב הסכסוך בין "יהודית" ל"דמוקרטית", מגילת העצמאות וחוק הלאום

יו"ר הציונות הדתית רוצה להיטיב עם המילואימניקים, אבל בה בעת הוא מונע כל פתרון חלופי לצמצום עול המילואים מעל כתפיהם. גם אם הם יכולים להסכים עם טענתו בדבר החובה להמשיך את המלחמה, הם לא יכולים להבין את ההימנעות של הממשלה מהרחבת השורות