המהפכה שהוביל קליז פחות מתאימה לתנאים במאה הזו. הוא גדל במציאות שבה פוליטיקאים, גנרלים, אנשי דת, ושאר דמויות סמכות סתמו לאנשים את הפה. קליז וחבריו נלחמו בהם בעוז. היום, כשמישהו מבקש מקליז לא לומר משהו, הוא עדיין מתנגד בנחרצות. אלא שהפעם המבקשים אינם בהכרח בעלי הכוח, אלא דווקא המודרים והמוחלשים

יחסו של נשיא ארה"ב החדש לאוקראינה מציף את חרדות המלחמה באירופה - ובשעה שצרפת קוראת תיגר על מעמדה של גרמניה כמנהיגת האיחוד האירופי, הגרמנים עלולים להגיע למשבר פוליטי בגלל סוגיית מימון הצבא

האם פיטורי היועמ"שית יסייעו בדרך כלשהי במיטוט חמאס ושלטונו ברצועה? ימגרו את הפשיעה במגזר הערבי או יביאו משילות לנגב? יסייעו למילואימניקים ומשפחותיהם הנאנקים תחת נטל הגיוס? התשובה היא חד-משמעית: לא. 

התפיסה שלנו של מה נחשב לבעייתי אינה קבועה, אלא משתנה בהתאם להיצע של הדברים שאנחנו נחשפים אליהם. אז האם המציאות באמת הפכה גרועה יותר, או שחלק מהתפיסה השלילית נובע מזה שאנחנו פשוט תופסים אותה כך?

 "הזיות אלגוריתמיות" - ביטוי שעד לאחרונה נשמע כמו מטאפורה פואטית - הפך למונח משפטי של ממש. המקרה המתוקשר בבג"ץ, שבו נדונה עתירה המסתמכת על פסיקות מדומות שנוצרו על ידי אלגוריתם, היווה נקודת מפנה. וגם - המלצה לסטודנטים למשפטים

לא התקיימה כל הצבעה על הדחתו או סיום תפקידו של פרופ' זמיר בפרשת קו 300, וזאת בניגוד מוחלט כמובן למהלך של השר לוין שהכין "תיק פיטורים", ובכוונתו לפעול באופן אקטיבי לסיום כהונת היועמ"שית שלוש שנים טרם מועד סיום כהונתה הרשמי

אליס מילר, שהגישה עתירה לבג"ץ ב-1994 ובזכותה נפתח קורס הטיס גם לנשים, נרשת מעצם האפשרות שהבת שלה לגשת לירפ"א

זכותו של הרמטכ"ל למנות דובר צה"ל חדש עם כניסתו לתפקיד - אבל האופן שבו בחר זמיר להיענות לדרישות הדרג המדיני וברדוגו עושה עוול לקריירה הצבאית של תא"ל הגרי, ובעיקר מעביר מסר לקצינים הבכירים: אל תסתבכו עם האנשים האלה, כי אני לא אהיה שם בשבילכם