לאחרונה כולם מדברים על ויטמין D כתרופת פלא נגד קורונה. האם יש ביסוס מדעי להייפ הזה ואיך יודעים מי צריך ליטול תוסף? ד"ר עידן גורן עם כל התשובות, ועם שורה תחתונה חד משמעית

לפני שנים ספורות אשתי סיפרה לי על DayTwo. זה קרה באופן די מקרי, כשדיברנו על דרכים לירידה במשקל. היא לא קראה לשיטה הזאת בשמה, הרי מי בכלל זוכר איך קוראים לדברים שנתקלים בהם במקרה באיזו כתבה או פוסט בפייסבוק, ולכן השם הרשמי שבו הוכתרה השיטה החדשנית היה "הדבר הזה שאומר לך מה החיידקים שלך רוצים שתאכל אחרי בדיקה של הקקי שלך". כך, הטייטל הקליט בן 14 המילים עורר את הסקרנות שלי, אך זו שככה במהרה עם התאווה להישאר באורח חיים נהנתני ומאוד לא בריא. עבר זמן מה עד שהתוודעתי לשם המקורי DayTwo ולהסבר המדעי יותר סביבו. למי שעדיין לא מכיר, מדובר בשיטה שפותחה בעיקר עבור חולי סוכרת. ההנחיות מבוססות על מחקר של מכון ויצמן, שגילה כי כל גוף מגיב באופן שונה לעיכול המזון. במחקר התמקדו בבדיקת רמות הסוכר הנוצרות בגוף לאחר האכילה, כמדד להתאמת התזונה. הסיבות, מסבירים ב-DayTwo, הן שקפיצות סוכר חריגות לאחר האכילה אינן בריאות לגוף גם אם הן נגרמות מאכילת מזון "בריא". קפיצות סוכר גורמות לנו לפתח רעב מוקדם יותר, השמנת יתר כתוצאה מספיגת עודפי הסוכר בגוף, העלאת סיכון לסוכרת, טריגליצרידים גבוהים, כבד שומני ותחלואות מטבוליות שונות. אז מה הלכה למעשה זה אומר? שאם אנשים יאכלו את אותו מזון בדיוק, הם יגיבו אליו באופן שונה. אם אתם שמונה חבר'ה שאכלו כל אחד סלייס של פיצה, עבור אחד זו עשויה להיות מתנה ועבור השני קללה. אין מאכלים אבסולוטיים, מסתבר. הגורם העיקרי שאפשר למדענים לחזות כיצד הגוף יגיב למזונות שונים וכך להתאים עבורו מזון, הם חיידקי המעי שאנו מארחים בגופנו והרכבם שונה מאדם לאדם. הם לוקחים חלק בתהליך פירוק המזון ומשפיעים על רמות הסוכר הנוצרות בעת פירוק המזון שנאכל.

אני מדברת עם החברות שלי והן כולן שונאות את עצמן על מה שנהיה מהן. על כמה שהן צורחות ומתעצבנות. על התגובות שלהן, על הרוע הזה שהתחיל לפעפע בתוכן. וגם אני שונאת את עצמי, בעיקר כי אני פשוט שונאת להיות עם הילדה שלי