פנטייר, שכיכבה גם ב"נאשוויל" ובסרטי "צעקה" ואף הייתה מועמדת פעמיים לגלובוס הזהב, הלכה לעולמה ימים ספורים לפני יום הולדתה ה-37; סיבת מותה טרם פורסמה. השחקנית דיברה בשנים האחרונות בפתיחות על התמכרויות, דיכאון אחרי לידה ומערכת יחסים אלימה שהייתה בה. "היא הייתה אור גדול וכוח טבע, שהביאה אהבה ושמחה עצומות לכל מי שהכיר אותה - ולמיליונים שצפו בה על המסך", אמר אביה

בלעדי למנויי ידיעות+: כשדודה של ג'יני נותנת לה במתנה בית קפה בעיירה קטנה, ג'יני קופצת על ההזדמנות להתחלה חדשה. לוגן, חוואי מקומי נרגן וזועף, אך גם רחב כתפיים והורס, נשמר מזירת הרכילות המבעבעת כמו מאש. האם האופטימיות הכובשת של ג'יני תנפץ בסופו של דבר את חומות ההגנה שהקים סביב לבו? רומן רומנטי שמוגש בהמשכים, חלק נוסף מדי יום

שרי אלפי-ניסן כבר הספיקה להיות שחקנית, זמרת, סופרת וחוקרת באוקספורד, אבל דווקא העיסוק שלה בתרבות ההגשמה העצמית הוביל אותה למסקנה ש"המרדף גורם להרגיש בחוסר". לרגל הרומן החדש שלה "רק בשמחות" היא מספרת על החיים באנגליה ("אנחנו היהודים היחידים בכפר"), על החיבור לשורשים העיראקיים ועל החיים בצל הפרסום של אביה ואחיה: "אחאות זה דבר מורכב. לשמחתי בשנים האחרונות אנחנו ביחסים מעולים"

"האחד והיחיד שלי", סרט הביכורים של דוד טאובר, מערבב בין קומדיה רומנטית, אימה על-טבעית, פלישת חייזרים, גירוש שדים ומדרש תלמודי על גורל, בחירה וזיווג משמיים. לא כל המרכיבים מצליחים להתחבר זה לזה, ולעיתים נדמה שהסרט עמוס מדי ברעיונות - אבל דווקא החירות הפרועה שלו והקול החריג שהוא מביא הופכים אותו לאחת ההפתעות המרעננות של השנה

האירועים המוזיקליים של פסטיבל ישראל העלו תהייה: האם נוכל ליהנות שוב מתרבות שלא מרחף מעליה שכול תמידי? אבל דווקא נקודת המבט שלא מתחמקת מהכאב יצרה אירועים מרגשים, כנים ומרימים. מהמופע הנוגע ללב לזכרו של ענר שפירא ז"ל, ועד היפ-הופ תלפיות, ערב שבו תזמורת הרחוב הירושלמית, בהפקת תמיר מוסקט ובעיבודים של עמרי בר, הפגישה את עדן דרסו, ג'ימבו ג'יי, טדי נגוסה ועוד רבים להפקה עמוסה בשיאים