סוללה של 'מגן אור' תכלול שני קרונות בלבד שיורכבו על שתי משאיות. בקרון אחד נמצאים הגנרטור והמצברים לקירור המערכת. בקרון השני נשק הלייזר עצמו, מערך המחשוב ומכוון האלומה קרדיט שימוש: אגף דוברות והסברה, משרד הביטחון   "הפכנו יירוט לייזר לרעיון ישים. הוכחנו יכולת לאתר מטרה, לזהותה, לעקוב אחר מטרה, לפעול להעברת האנרגיה, אלומת הלייזר, לעבר המטרה בפרק זמן מהיר ביותר ולהשמיד את המטרה". דברים שאומר לישראל דיפנס גורם בכיר בחברת רפאל, בשבוע שבו אחד האנשים הראשונים שיראה את מערכת הלייזר בפעולה יהיה נשיא ארה"ב ג'ו ביידן. נערכו כמה ניסויי לייזר בשדה הניסויים של רפאל בדרום הארץ, והוכח שנשק לייזר יכול להשמיד מטרות מכמה סוגים, כמו רקטות, פצמ"רים ועוד. לפי רפאל, תוך כמה שנים ספורות ניתן יהיה לספק את מערכת הלייזר המבצעית הראשונה ללקוח הסופי, שהוא חיל האוויר. מערכת 'מגן אור' תהיה חלק ממערך 'כיפת ברזל'. היום עומדים לרשות ה'כיפה' מיירטי 'טמיר' ובעתיד יעמוד לרשותה מיירט נוסף, 'מגן אור'. מערכת השו"ב של סוללת 'כיפת ברזל' היא שתחליט לשגר 'טמיר' או ליירט באמצעות אלומת לייזר, הכל על פי סוג המטרה. ההנחה היא שברוב המקרים ייבחר לייזר כי הוא הרבה-הרבה יותר זול ממיירט 'טמיר', שהוא מוצר יקר. איך תיראה סוללת לייזר? לדברי הגורם הבכיר ההיערכות והפריסה בשדה תהיה מינימליסטית. בנשק לייזר בעבר דובר על לוגיסטיקה מורכבת, סוללות ענק לאספקת אנרגיה וכלי רכב רבים פרוסים בשדה. לא עוד. סוללה של 'מגן אור' תכלול שני קרונות בלבד שיורכבו על שתי משאיות. בקרון אחד נמצאים הגנרטור והמצברים לקירור המערכת. בקרון השני נשק הלייזר עצמו, מערך המחשוב ומכוון האלומה.  שני הקרונות לא מאויישים. אין מפעילים, הכל אוטומטי-אוטונומי. המערכת מתחברת לסוללת 'כיפת ברזל', חיל האוויר יקבע על פי השיקולים המבצעיים היכן לפרוס את 'מגן אור', שהיא מערכת שכמעט אין בה טיפול שוטף. הלייזר יקבל את פקודת הירי, היירוט, מ'כיפת ברזל'. מה עושה אלומת הלייזר למטרה? האלומה איננה נראית לעין. אחרי הגילוי והפגיעה במטרה, האלומה מחממת את המטרה וגורמת לפיצוצה. כל זה מתרחש תוך שניות ספורות כיוון שעוסקים בקרן שנעה במהירות האור. "הסיפור הטכנולוגי הגדול של הפיתוח", אומר הגורם הבכיר, "הוא יכולת הדיוק בטווחי זמן קצרים. לפגוע במטרה נעה במהירות של טיל או רקטה או פצמ"ר, ולא רק לפגוע, אלא לפגוע בנקודה מסוימת במטרה שאותה אנו בוחרים ומעוניינים ששם תהיה הפגיעה. כל אנרגיית הלייזר חייבת להתמקד בנקודה ספציפית על המטרה, כך שכתם הלייזר יהיה על המטרה. איך זה נעשה, זו טכנולוגיה מסווגת.  "צריך לזכור שהמטרה מהירה מאוד והיא מתמרנת, ומפעילי הלייזר בוחרים נקודה מסוימת ולעברה משגרים את האלומה ולא זזים ממנה. זה הדיוק המרבי בהפעלת מנשק לייזר".  המוצר של רפאל מוגדר 'לייזר רב-עוצמה', שכן בניסויים פעלו בעוצמה של 100 קילו-וואט ויותר. "הגענו לעוצמות יותר גדולות מ-100 KW וזה יילך ויגדל. אלומת לייזר בת 100 קילו-וואט מורכבת ממספר גדול מאוד של מודולים, המרכיבים ביחד את העוצמה של 100 קילו-וואט ואף יותר. אלומה אחת מורכבת מיותר ממאה מקורות לייזר קטנים". אחרי שמכשיר הלייזר שיגר אלומה לעבר מטרה הוא מסוגל להמשיך מיד לפעול, ללא הגבלה. זו מחסנית אין סופית, אומרים ברפאל. כשיסתיים הפיתוח מעריכים כי בשלב הראשון ייעשה שימוש ביירוט באמצעות קרן לייזר נגד רקטות בעוטף עזה. מערכת 'מגן אור' אמורה להיות קרקעית נייחת ועל רכב.  ברפאל מציינים שפיתוח מערכת נשק לייזר נעשה במשך כמה שנים בשילוב נדיר של כוח אדם ומומחים רב-דיסציפלנריים: פיסיקה, אופטיקה, מכניקה, תוכנה, בקרה, ראייה ממוחשבת, אלגוריתמיקה ותחומי ידע נוספים, כל אלו משולבים בפיתוח.   

דוברות כאלו משמשות לרוב לביצוע ניסויי ירי או להטעיית טילים, אך נראה כי מיקומה בפתח המצרים מוזר ומעלה תהיות | הגיוני יותר להציבה בצידו המערבי של האי קרים, שם היא תוכל לשמש לצורכי הטעייה והגנה מול טילי חיל הים של אוקראינה https://mil.in.ua/en/news/russia-is-covering-the-crimean-bridge-with-a-d... לפני ימים אחדים עיגנו הרוסים דוברה מסוג project 436Bis בפתח מצרי קרץ', במעבר בין הים השחור לים אזוב. על הדוברה הותקנו כשמונה עמודים, ועליהם ומסביבם כשלושים מחזירי הד-מכ"מ בגדלים שונים ובגבהים שונים מפני הים.  מצרי קרץ' בו נמצאת הדוברה הוא אזור ימי בשליטה מוחלטת של הרוסים, ולמעשה החלק המזרחי ביותר של האי קרים, בו נמל הבית של צי הים השחור. מהתמונה נראה כי עגינת הדוברה הינה קבועה יחסית והיא אינה צפויה לזוז בקרוב.  דוברות כאלו משמשות לרוב לביצוע ניסויי ירי או להטעיית טילים, אך נראה כי מיקומה בפתח המצרים מוזר ומעלה תהיות.  מיקומה של הדוברה רחוק מטווח טילי החוף-ים של אוקראינה, ולכן סביר להניח שהיא אינה הוצבה שם על מנת להגן על אוניות הצי הרוסי מתקיפת טילי הנפטון של חיל הים האוקראיני.  ייתכן שהדוברה הועמדה שם על מנת לשמש כ"מגן" מפני טילי אוויר-ים במידה וכוחות נאט"ו יחליטו על תקיפת כלי שיט של צי הים השחור, כמו למשל באמצעות טילי הרפון על גבי מטוסי ה- F-18 של הצי האמריקאי.  מול טילים בעלי ראש ביות אלקטרו-אופטי, דוגמת טילי ה-NSM גם הם בשירות הצי האמריקאי, הדוברה כ"מסך מגן" אינה אפקטיבית, אלא אם הוצבו עליה מחוללי עשן תרמי (שלא ניתן לראות בתמונה).  יהיה הגיוני יותר באם הדוברה תועבר אל צידו המערבי של האי קרים, שם היא תוכל לשמש לצורכי הטעייה והגנה מול טילי חיל הים של אוקראינה. נמשיך לעקוב.       

אלוף (מיל׳) מוני כץ, לשעבר מפקד פיקוד העומק, הצטרף לתעשייה אווירית כסמנכ״ל אסטרטגיה. בראיון מיוחד, הוא פורס את משנתו לגבי תחום היבשה בחברה. מיוחד  מוני כץ. תמונה: תעשייה אווירית  אלוף (מיל׳) מוני כץ, לשעבר מפקד פיקוד העומק, פרש מצה״ל לפני כשנה והצטרף לתעשייה אווירית כסמנכ״ל אסטרטגיה, בשני כובעים. בכובע אחד, הוא אחראי על השיווק לישראל. תחת כובע זה הוא ריכז בשיווק את כל הפעילות שעד כה הייתה מבוזרת בחטיבות החברה, הקים צוות של 6-7 איש ושיכן אותם במידטאון, תל אביב. קרוב למשרד הביטחון בקריה.   בכובע השני, כץ אחראי על האסטרטגיה השיווקית של כלל החברה. בכובע זה הוא עובד ישירות מול בועז לוי, מנכ״ל החברה, במענה לשאלות ״גדולות״. למשל, לאילו כיוונים כדאי לתעשייה אווירית ללכת בראייה עתידית של 10-20 שנים. אילו תחומים לפתח ולהשקיע בהם היום, כדי להישאר רלוונטים לשדה הקרב בעתיד. זאת, לצד הטווח הקצר הדורש שאלות אחרות. כמו למשל, כיצד ניתן לקחת את הפיתוחים הקיימים בתעשייה אווירית ובחשיבה יצירתית, להפוך אותם למוצרים ושירותים שניתן למכור לשדה הקרב הנוכחי.  מכוונים ליבשה אחד הכיוונים שכץ החליט לחזק הוא את תחום היבשה. ״קיבלנו החלטה ברמת חברה ב2019 שנכנסים לתחום היבשה. מאז אנו מפתחים את התחום״, מסביר כץ. ״יש לנו מיקוד במערכות אוטונומיות קרקעיות. מדובר באחד התחומים שיפתח ביקושים בשנים הקרובות. על פי הבנתנו, שדה הקרב העתידי יהיה משופע בכרב״מים מסוגים שונים.  ״צבאות מערביים רוצים להלחם עם מעט הרוגים ופצועים. שרידות היא אחד השיקולים המרכזיים של הלחימה המערבית כיום. זה זרז להכנסת כלים בלתי מאוישים. הקמנו יחידה עסקית לתחום היבשה באלתא ולמעט ייצור פלטפורמות קרקעיות כבדות, תעשייה אווירית יכולה להכנס לכל קווי העסקים ביבשה.  ״זכינו בארץ בפרויקטים כמו גבול חכם וקטלני, פרויקט הכרמל ותקשורת ״ספיר״ ליבשה. רכשנו את פעילות ייצור הרכב הקרבי הקל זיבאר וגם בזה זכינו בעסקה עם משרד הביטחון. סל הטכנולוגיות שלנו ליבשה כולל סנסורים (אופטיקה, סיגינט, ל״א), מכ״מים גדולים וכאלו להגנה אקטיבית. אנחנו מפתחים יכולות תקיפה מדויקות בסטנד-אוף ומשוטטים טקטיים. בנוסף יש לנו מל״טים ממגוון סוגים לסיוע קרקעי והגנה אווירית.   ״את כל היכולות הללו, לחוד ויחד, אנחנו משווקים לסגמנט היבשה. כאמור, התחלנו לעסוק ביבשה במיקוד עסקי ב-2019. אנחנו מבינים שלוקח זמן עד שאפשר לתפוס פוזיציה בסגמנט, אבל אנחנו מסתכלים רחוק. לשדה הקרב העתידי. בעוד 10-20 שנים אלו יהיו היכולות המרכזיות שצבא יבשה ידרש להן.״    כץ אינו נאיבי ומבין, כאמור, שלוקח זמן לתפוס פוזיציה בסגמנט היבשה שנחשב תחרותי בעולם. אם בוחנים את הפעילות של תעשייה אווירית עד כה בתחום היבשה, ניתן לראות כי מדובר בפרויקטים ״מגניבים״ טכנולוגית, אך בהיבט עסקי, נמצאים בשוליים. גבול חכם וקטלני הוא ניסוי שטרם ברור אם יצא ממנו משהו. הכרמל הוא מדגים טכנולוגי שטרם ברור איך יעבור לייצור המוני, אם בכלל. גם העסקה של רכבי הזיבאר עם משרד הביטחון מיועדת ליחידות מיוחדות ולא כרכב בט״ש המוני.  ״נכון שכרגע המלחמה באוקראינה מחזירה אותנו ״אחורה״ למלחמות של פעם. עם זאת, רצוי לבחון מה קרה למשל לצבא הרוסי״, אומר כץ. ״מדובר בצבא שלא חידש את שיטת הפעלת הכוח ובימי הלחימה הראשונים נתקל באש כבדה מנגד, ספג אבידות, נסוג לדרום ומזרח המדינה ומיקד מאמץ שם. וגם שם, רואים שהמפקדים ברוסיה הבינו שצריך להלחם יותר בסטנד אופ ורק איפה שאפשר להכניס חי״ר בסטנד-אין.  ״המשמעות היא שצבאות בעולם בוחנים את המלחמה הזו וצפויים לשים מיקוד על נשק סטנד-אופ, כטב״מ מסוגים שונים. לא להתבלבל מהמלחמה באוקראינה. שדה הקרב היבשתי משתנה, רואים את זה אצלנו וגם באירופה. ״נכון, אלו אינם תהליכים של שנה-שנתיים. גם לכטב״מ, שפיתחו בשנות ה-70 אצלנו, לקחו כמעט 40 שנים להגיע לתו״ל של סיוע קרקעי. עד היום עדיין מפתחים את התו״ל. הסיפור של נשק סטנד-אופ, הגנה אווירית ואוטונומיה יהיה העיקר בעוד עשרים שנים מהיום.״  אם בוחנים את עסקת רכבי הזיבאר עם המשרד, כיצד אפשר בבאר שבע לספק ייצור המוני, בהנחה ויהיו גם עסקאות גדולות בחו״ל? ישראל היא לא בדיוק מקום זול לייצר בו  ״בסוף אנחנו צריכים להרוויח״, מסביר כץ. ״עם זאת, יש לנו אינטרס להשאיר כמה שיותר עבודה בישראל. נכון להיום, רכבי הזיבאר יורכבו במפעל שלנו בבאר שבע. בהסתכלות רחבה יותר , היבטי הייצור נקבעים מסחרית. מדינות היום רוצות ייצור אצלכן והעברת טכנולוגיה. תסתכל על הודו לדוגמא, שם אי אפשר למכור בלי לייצר מקומית וזה בעוד הרבה מדינות.  ״הלקוח קובע לך מדיניות ייצור ויש לך את משרד הביטחון שנשען על דולר סיוע שמכתיב ייצור בארה״ב. קח פרוייקטים גדולים כמו התותח החדש של צה״ל תוצרת אלביט. גם שם, זה כמעט 100 אחוז דולר סיוע.״  ומה לגבי חימוש מונחה מדויק? מדובר באמל״ח יותר יקר מחימוש טיפש. איך זה מסתדר עם הלחץ הפיננסי על ממשלות לקצץ עלויות? ״בעקבות המלחמה באוקראינה נראה יותר דרישה לנשק סטנד-אופ מדויק. טילים ורקטות. זה ילך ויתעצם. ונכון, חימוש מונחה יותר יקר מחימוש טיפש״, עונה כץ בכנות. ״זה שדה הקרב. בלי חמ״מ שיכול להשיג אפקטים מבצעיים - אתה לא רלוונטי. רואים שזה קורה בצה״ל בעשרים השנים האחרונות. ונכון, בניין כוח הוא אתגר תקציבי.  ״לפני 4-5 שנים התלבטו בישראל אם בכלל להמשיך לרכוש תותחים או לעבור לחימוש אחר. גם בתותח החדש עוברים לפגזים מדויקים. בסופו של יום, אתה נלחם בשטחים אורבניים, מלאי אזרחים ורוצים נזק אגבי קטן.״  דיברת על חלל. איך הוא תורם לפיקוד הטקטי ביבשה?  ״אם בעבר שימושי חלל נחשבו לאסטרטגיים בלבד, כיום מבינים שאפשר מהחלל לספק תמונת מצב עדכנית, בהפרשים של כ-5 דקות, עד לרמת המ״מ. זה הכיוון״, מסביר כץ. ״מדובר בחלק מתפיסת הפעלה של צבא מבוססת על קישוריות ורב זרועיות. החלל יכול לאפשר לכל הקצונה, מהדרג הבכיר ביותר ועד המ״מ, בכל נקודה, לקבל תמונת מצב קרב.  ״זו יכולת שרק תמשיך להתפתח ויהיה לה ביקוש בשדה הקרב העתידי. וכמו הכטב״מ, גם כאן לא מדובר בטכנולוגיה חדשה. ישראל פועלת בחלל משנות ה-80 לערך, כלומר 40 שנים. ורק עכשיו מתחילים להבין שאפשר להשתמש בו ברמה הטקטית ביבשה. אלו פרקי הזמן בין המצאת טכנולוגיה ועד היישום המעשי שלה בשדה הקרב היבשתי.״  כולם רוצים הישגים בסטנד-אופ כץ מסביר כי הדרישה מכוח היבשה כיום היא להשיג הישגים בשדה הקרב מסטנד-אופ. ״דורשים מהכוח היבשתי שרידות. מצפים ממנו להביא את מירב ההישגים בסטנד-אופ. בשביל זה צריך יכולות מודיעיונות חזקות, הפעלת אש רב ממדית ורק אחר כך, שהשטח ״בטוח״ להכניס חיילים בסטנד-אין״, מסביר כץ.  ״המגמה הזו תאיץ ביקושים לפתרונות איסוף מודיעין טקטיים, תקיפה מנגד על בסיס חימוש מדויק. צריך לזכור כי זמן חיות המטרה קטן מאד היום ומי שאין לו את הכלים לייצר אפקט בתנאים כאלו - אינו רלוונטי.   ״הכיוון הכללי שלנו הוא לספק פתרונות שמביאים אפקטים בתנאים כאלו. בשאיפה להביא מחירים יותר נמוכים כבשורה. לתמוך את הרב ממדיות שמחברת הכל להכל, אפרופו חלל. הקפיצה הגדולה שעשו בצה״ל היא להנגיש מודיעין זמן אמת לדרג הטקטי. בצה״ל הייתה פריצה בכל תחום הדיגיטל בכוחות היבשה. קישוריות , תקשורת. הכטב״מ שבעבר היה במשימות חיל אוויר, פתאום מתחיל לעבוד עם המ״מ והמ״פ בסיוע מודיעין ואש.   ״אם מסתכלים על תעשייה אווירית, אין כמעט תחום בלוחמת יבשה שאנחנו לא משחקים בו. זה הכל עניין של החלטה איך ומתי להגיע עם זה לשוק. עדיין צריך לראות איך הופכים יכולות קיימות למוצרים שאפשר למכור כאן ועכשיו. להתאים את היכולות לדרישות השוק. יש לנו יתרונות גודל ואפשרות לבצע אינטגרציה בין חטיבות. בעולם המשוטטים למשל, יש לנו את כל המרכיבים הדרושים לספק פתרונות מגוונים. גם בעולמות התקשורת והשו״ב.״  

לוקהיד מרטין מסרה לחיל האוויר האמריקני את LANCE, מערכת נשק לייזר דור חמישי | על פי הערכות, מדובר בהספק 100 קילו-וואט US AFRL illustration of the LANCE directed energy weapon system   חברת לוקהיד מרטין, יצרנית נשק הלייזר המוטס LANCE, מסרה שהמערכת נמסרה לחיל האוויר ולמעבדות החיל לניסויים, במסגרת התכנית העתידית לחמש מטוסי קרב בנשק לייזר לתקיפת טילי אויב ומטרות אחרות.  BREAKING DEFENSE ו-WAR ZONE מדווחים כי לוקהיד מרטין מסרה לחיל האוויר האמריקני את LANCE, מערכת נשק לייזר דור חמישי. טיילור גריפין מהנהלת לוקהיד מרטין מסר כי מדובר במערכת לייזר הכי קטנה, קלת משקל ובעלת אנרגיה גבוהה שהחברה ייצרה עד כה. לא נמסרה עוצמת אלומת הלייזר, אך מעריכים שהיא 100 קילו-וואט.  אם הניסויים יעלו יפה, התכנית היא לייצר מערכת לייזר מוטסת שתתקוף מטוסי אויב וכטמ"מים בטווחים יותר גדולים מאשר טילי אוויר-אוויר. השלב הבא יהיה שילוב מערכת הלייזר במערך תרמי לשם חימום וקירור הלייזר. בלוקהיד מרטין ובחיל האוויר האמריקני משוכנעים שמסירת פוד הלייזר הראשון לחיל האוויר היא צעד חשוב לקראת נשק לייזר מבצעי במטוסי קרב .   

רק לאחרונה דיווחנו כי אלביט סגרה בשבועיים רצף עסקאות בהיקף של כמיליארדי דולרים. העסקה הנוכחית תביא רצף זה לכיוון 1.5 מיליארדי דולרים בצלאל (בוצי) מכליס | תמונה: אלביט אלביט מערכות הודיעה היום כי זכתה בחוזה בסכום של 660 מיליון דולר לספק מערכות מודיעין עבור מדינה באירופה. החוזה יבוצע במהלך תקופה של ארבע שנים והוא כולל תקופת אחזקה של עשר שנים נוספות.    בצלאל (בוצי) מכליס, נשיא ומנכ"ל אלביט מערכות, ציין: "הזכייה בחוזה משמעותי זה הנה עדות לקדמה ולבשלות של הטכנולוגיות שלנו כמו גם לאמון שלקוחות נותנים בפתרונות שלנו".    רק לאחרונה דיווחנו כי אלביט סגרה בשבועיים רצף עסקאות בהיקף של כמיליארדי דולרים. העסקה הנוכחית תביא רצף זה לכיוון 1.5 מיליארדי דולרים. 

האימון מהווה קרקע פורייה ללימוד והפרייה הדדית בין החילות ומסמל ״אבן דרך״ חשובה בחיזוק שיתוף הפעולה בין ישראל ליוון תמונה: דו״צ אימון משותף של חיל האוויר הישראלי וחיל האוויר היווני התקיים אתמול (ג׳) בשמי הארץ. במסגרת האימון תרגלו שני החיילות מגוון תרחישים בהם קרבות אוויר מתקדמים ותדלוק מטוסי קרב יוונים. האימון מהווה קרקע פורייה ללימוד והפרייה הדדית בין החילות ומסמל ״אבן דרך״ חשובה בחיזוק שיתוף הפעולה בין ישראל ליוון. כמו כן, האימון תורם לקידום המוכנות ללחימה במתארים השונים, לכשירות שני החילות לתרחישים מבצעיים אפשריים ומאפשר אתגר לצוותי האוויר ולצוותים הטכניים. התרגיל הינו חלק מתכנית האימונים המשותפת לשנת 2022.

בניסוי ביצעה צוללת הגאדיר ירי טיל, ככל הנראה (על פי הזיהוי שלי מסרטון הוידאו) מדגם C-704 לטווח של כ- 40 ק"מ | איראן ייצרה מ- 2007 בין 25 ל- 30 צוללות מדגם זה https://youtu.be/5ipP5AyluAc בניסוי ביצעה צוללת הגאדיר ירי טיל, ככל הנראה (על פי הזיהוי שלי מסרטון הוידאו) מדגם C-704 לטווח של כ- 40 ק"מ. הירי בוצע כשהצוללת במצב על-מימי, והפלטת הטיל בוצעה באמצעות קפסולה מפתח הצמ"ט (צינור מוליך טורפדו).  לאחר ההפלטה הקפסולה עברה כברת דרך במים ולאחר כ- 23 שניות שוגר הטיל מתוך הצמ"ט לעבר מטרתו. בסרטון נראה כי מטרה ימית נפגעה מטיל, אך לא ניתן לדעת שהטיל היה זה ששוגר מצוללת הגאדיר.  צוללות הגאדיר הן מרכיב חשוב וכבד משקל באסטרטגיה הימית של חיל הים של משמרות המהפכה. צוללות אלו, המופעלות על ידי צוות של שישה אנשים בלבד, פותחו ונבנו באיראן על סמך ידע סיני וצפון קוריאני. איראן ייצרה מ- 2007 בין 25 ל- 30 צוללות מדגם זה.  הצוללות הן באורך של כ- 29 מטרים ובדחי של כ- 120 טון. הצוללות פועלות בעיקר באזור מצרי הורמוז ובמפרץ הפרסי ונועדו לאסוף מודיעין, לבצע מבצעי קומנדו מיוחדים, ובעת מערכה מול הצי האמריקאי הצוללות יבצעו משימות של תקיפות "עקיצה" על כלי השיט האמריקאים, כשהן פועלות בסמוך לחוף ולאיים, והרעש האקוסטי שלהן נבלע אי שם.  בצוללות משולבים שני צמ"טים, ובהם שני טורפדו, המבוססים על דגם סיני. טורפדו זה בקוטר 330 מ"מ, מיועד לתקיפת כלי שיט וצוללות, ובעל יכולות "רדיפת שובל", יכולות המאפשרות לו תקיפה של כלי שיט באמצעות "רדיפה" אחר השובל אותו משאיר כלי השיט במים.  בשנים האחרונות עשתה איראן מאמצים לשלב בצוללות גם טילים נגד כלי שיט, טילי ה- C-704, בעלי ראש ביות בתחום הגמ"מ (תחום תדר KA), המאפשרים לצוללות פתיחת מעטפת מבצעית רחבה יותר לתקיפת כלי שיט.  הניסוי האחרון שהועלה ליוטיוב מאפשר הצצה קצרה על מערכת הנשק של הטיל ותהליך הירי (הפשוט) בצוללת. הצוללת בסרטון, הנמצאת במצב על מימי (ועליה לא מותקן מכ"מ), מקבלת את המטרה באמצעות ערוץ תקשורת (ככל הנראה בדיבור על פי הסרטון) ומתחילה בתהליך הירי, הכולל הזנה של קורדינטות המטרה וביצוע תהליך מהיר של ירי הטיל.  סביר להניח שניסוי זה הוא ניסוי ירי ראשון בפתיחת מעטפת לביצוע ירי טיל מצוללות הגאדיר, בו השלב החשוב הוא הפלטת הקפסולה, הגעתה בזוית הנכונה לנקודת השיגור והפלטת הטיל. מהסרטון נראה כי שלב זה עבר בהצלחה, ומכאן הדרך מהירה יחסית למבצעיות מלאה של שיגור הטיל מהצוללות.  במסגרת ההפתעות הצפויות במערכה הבאה (אם וכאשר) תהיה מול חיזבאללה, נדרש לקחת בחשבון שחיזבאללה עשוי להפעיל צוללות כאלו, בין אם מהחוף או בין אם באמצעות אוניית אם (אוניית סוחר), אשר תוריד את הצוללת מעל סיפונה אי שם מול חופי ישראל. מתאר הפעלה כזה הוא בהחלט אפשרי ורחוק מאד מלהיות דמיוני.  צוללת ננס כזו עלולה לארוב לכלי שיט ישראליים בפתח נמל חיפה או אשדוד, ומכאן האיום שהן מהוות במידה ויופעלו על ידי חיזבאללה. 

פסגת I2U2 נוסדה בשנה שעברה ביוזמת שרי החוץ של ארבע המדינות, וכל מדינה מציעה תחומים לשת"פים עם האחרות REUTERS/Evelyn Hockstein ביום חמישי תתקיים ועידת פסגה וירטואלית, מקוונת, בהשתתפות ראשי מדינות ישראל, הודו, איחוד האמירויות וארה"ב, לדיון בנושאי שת"פ בעיקר בתחומי כלכלה והשקעות. הרדיו ההודי ALL INDIA NEWS דיווח אמש כי בוועידה ישתתפו ראש הממשלה יאיר לפיד, ראש ממשלת הודו מירנדה מודי, נשיא איחוד האמירויות מוחמד בין זייד אל נהייאן ונשיא ארה"ב ג'ו ביידן. המנהיגים ידונו בפרוייקטים משותפים לארבע המדינות, הידוק קשרי הכלכלה והשקעות. פסגת I2U2 נוסדה בשנה שעברה ביוזמת שרי החוץ של ארבע המדינות, וכל מדינה מציעה תחומים לשת"פים עם האחרות. המטרה היא לעודד השקעות בששה תחומים: מים, אנרגיה, תחבורה, חלל, בריאות וביטחון תזונתי. גם לגייס הון פרטי, לשפר יכולות בכל מדינה, להעלות את רמות בריאות הציבור ולפתח אנרגיות ירוקות.