08:06:17 | ◀︎ | הסטראט-אפ הבדואי הראשון בדרך לשחק במגרש של הגדולים | |
19:21:52 | ◀︎ | חיל הים קיבל ספינת סער-6 שניה | |
20:11:35 | ◀︎ | דעה | צה״ל צריך לחשוב על שבב לאיתור חייל במקרה של נפילה בשבי |
זמני השבת
עיר | כניסה | יציאה |
---|---|---|
ירושלים | 16:00 | 17:12 |
תל אביב | 16:14 | 17:13 |
חיפה | 16:04 | 17:11 |
באר שבע | 16:19 | 17:16 |
הכותרות שעניינו הכי הרבה גולשים בדף זה
07/05/21 19:21
49.61% מהצפיות
מאת IsraelDefense
אח"י 'עוז' מצטרפת לאחותה אח"י 'מגן'. ספינת סער 6 השנייה נמסרה רשמית לזרוע הים במספנות בגרמניה https://navy.idf.il/Article/5414 אניית חיל הים 'עוז' תצטרף בקרוב לאחותה אח"י 'מגן' העוגנת בבסיס נמל חיפה, וכך יצטייד חיל הים במחצית מארבע ספינות סער 6 שהוזמנו בגרמניה. מספנות תיסנקרופ TKMS בגרמניה מסרו השבוע בטקס רשמי את השנייה מבין ארבע ספינות סער 6, אח"י 'עוז', לידי זרוע הים. בנוכחות שגריר ישראל בגרמניה השיקה רעייתו לאורה את אח"י 'עוז' שתפליג בדרכה לנמל חיפה.
מנהל המספנות ד"ר רולף ווירץ מסר את הספינה לידי נציגי חיל הים בטקס צנוע עקב מגבלות הקורונה. הספינה היא הראשונה בחיל הים הנושאת את השם 'עוז'.
NAVAL NEWS מוסר כי הקורבטות מסוג סער 6 יהיו את שדרת חיל הים בשלושים השנים הבאות. במאי 2019 הושקה במספנות בעיר קיל שבצפון גרמניה הספינה 'מגן' העוגנת אתה בבסיס נמל חיפה ומתקינים עליה ציוד תוצרת ישראל, כולל מערכות מכ"ם ונשק. הספינה השנייה 'עוז' אורכה 90 מטרים והיא בעלת 1,900 טונות מעמס.
07/05/21 20:11
30.23% מהצפיות
מאת IsraelDefense
לאור המחיר הכרוך בנפילת חייל בשבי, מציע אהוד עילם להצמיד לחיילים שבב איתור מזערי. באמצעותו, יוכל צה״ל לאתר את החייל בשעות הראשונות לאירוע חטיפה אילוסטרציה. צילום: דובר צה״ל לישראל יש רגישות גבוהה לגבי נפילה בשבי של חיילי צה"ל. סוגיה זו נוגעת למישורים שונים. ראשית כל ישנו החשש הכבד לחייו. כמו כן גם אם החייל לא עובר עינויים עצם כליאתו היא עינוי. לכך יש כמובן השפעה רבה על משפחתו וחבריו של אותו חייל, ומעבר לכך. בישראל חייל שבוי זה סוגיה לאומית, לעתים בעדיפות גבוהה.
מחיר השבוי גבוהה
בעבר ישראל השקיעה מאמץ רב כדי לקבל מידע על חיילים שנשבו. ישראל גם היתה מוכנה לשחרר רבים תמורת חייל אחד. למשל ב-1983 תמורת שישה חיילים ישראלים שוחררו 4,563. שנתיים לאחר מכן תמורת שלושה חיילים שוחררו 1,150. ב- 2011 תמורת חייל אחד שוחררו כאלף. היו כמובן עוד עיסקאות אחרות. ניתן לראות עליות וירידות מבחינת המספרים אבל בכל מקרה ברור שהיה זה מחיר גבוה מאד.
זה מעודד את אויביה של ישראל לשבות חיילי צה"ל. ניסיון העבר הוכיח בבירור כי כל העיסוק בנושא הוא מטבע הדברים טעון ובעייתי במישורים שונים. בעקבות זאת בצה"ל נעשה מאמץ רב על מנת למנוע נפילה בשבי. זוהי כמובן סוגיה מורכבת: עד כמה על חייל להיאבק בלי לסכן את חייו? אחרי הכל עדיף חייל שבוי על חייל הרוג.
אנשי צוות אוויר נושאים מכשיר שמאפשר לאתר אותם אם הם נוטשים את מטוסם. בצבא ארצות הברית יש אפשרות לאתר חיילים ולא רק אנשי צוות אוויר. יש לנהוג באופן דומה גם בצה"ל. זה יסייע לאתר חיילים שנשבו. זה קריטי במיוחד בדקות ובשעות הראשונות לאחר הנפילה בשבי. בפרק זמן זה יש את מירב הסיכויים להציל את החייל השבוי, בטרם הוא יועבר עמוק לתוך שטח עוין.
המטרה: איתור מהיר
בעת מערכה, צה"ל כמובן דרוך ופרוס עם כוחות ניכרים שיכולים להתמקד בחילוץ. בעת שיגרה צה"ל גם יכול לפעול במהירות וביעילות. אין צורך בהכרח בכוח גדול כי יש רק להתגבר על הכוח ששבה את החייל ומי שעוזר לאותו כוח. גם אם אותו כוח עוין זוכה לסיוע מארגון שלו כחמאס או חיזבאללה הרי שאותו ארגון יכול לנסות לעכב את צה"ל אבל לא לעצור אותו מלהגיע לחייל השבוי.
האתגר העיקרי של צה"ל בסוגיה זו הוא לדעת היכן בדיוק אותו חייל נמצא. כך גם ניתן להימנע, במסגרת החיפוש הקדחתני אחר החייל, מסיכון הכרוך בשיגור כוחות ישראליים לתוך שטח עוין ומהפעלה מאסיבית וקטלנית מדי של אש, שעלולה להוביל להשלכות שליליות כמו סיכון החייל הישראלי השבוי, אבידות כבדות בקרב אוכלוסיה ערבית וספיגת ביקורת על כך, בעיקר במישור הבינלאומי. כל זה מדגיש את הצורך במכשיר שיאפשר לאתר את החייל.
יש לשאוף שהמכשיר יהיה קטן ככל האפשר, וקל משקל. האידיאל הוא שבב. כך החייל לא יצטרך לזכור לקחת אותו עימו, וזה לא יעמיס על המשקל שחיילים סוחבים, מה שחשוב בוודאי לגבי חיילי רגלים שסוחבים משקל רב. הגודל הזעיר יאפשר גם להצמידו במקום נסתר כדי להקשות על היריב לגלותו ולסלקו. כמו כן עדיף שניתן יהיה לאתר את השבב לפחות מכמה ק"מ, כולל מתחת לאדמה, ושיהיה קשה לשבשו.
השבב יכול להיות ממוקם בציוד שחייל סוחב באופן קבוע, אם כי בלחימה ציוד נפגע, מוחלף וכדומה, וכך גם מדים כלומר ניתן יהיה לאבד את היכולת לאתר את החייל. מבחינה זו הכי רצוי שהשבב יוצמד ישירות לחייל. השבב עשוי להיות מחולק רק לפני משימה מבצעית, במידה ויש חשש שהתקנה קבועה שלו תגביר את הסיכוי שהשבב יפגע, ישחק ואף ינוטרל.
למשל חיילי מילואים יקבלו אותו עם גיוסם ויחזירו אותו עם שחרורם. היות וזו טכנולוגיה קיימת זה יצמצם את עלות הפרויקט של השבב הזה. בנוסף, מבחינת עלות, לא יהיה צורך לתת אותו לכל חייל בצה"ל אלא רק למי שעשויים להיות בסיכון. מעל הכל התמורה, צמצום הסיכון של נפילה בשבי, תהיה משתלמת לאור המחיר הכולל של השבת חייל משבי. השבב גם יכול לסייע בתפקוד הכוח היות והמפקד יידע היכן כל חייל נמצא אם כי המטרה העיקרית של השבב תהיה במידה והחייל נופל בשבי.
חיזוק הבטחון של חיילי צה"ל
אם הפרויקט יהיה מבצעי ניתן יהיה לשמור אותו כסוד, כדי שהיריב לא יפתח אמצעי נגד, כמו שיטות לאיתור מהיר של השבב, חסימתו וכדומה. אפשר אף לחלק אותו לחיילי צה"ל, בלי לספר זאת להם, כדי שהסוד לא יחשף. אם השבב יהיה זעיר ניתן יהיה למצוא דרך להצמידו לחייל, בלי שהחייל יידע זאת, כל עוד זה חוקי, לגטימי ולא מסכן אותו בריאותית.
מצד שני אם פרויקט זה יהיה צעד גלוי זה יחזק את הבטחון של חיילי צה"ל שיוכלו לחלץ אותם, מה שגם יסייע להרגיע את קרובי משפחתם, חבריהם ולמעשה את המדינה כולה. כמו כן פרויקט זה עשוי לגרום ליריב לחשוב שלקיחת חיילים בשבי נעשית בעייתית מדי, כמו שהמכשול הקרקעי ברצועת עזה מקטין את הכדאיות של חפירת מנהרות, שנועדו בין היתר ללקיחת חיילים בשבי. היריב מטבע הדברים יסתגל לכך, והוא למשל עשוי להתמקד בפגיעה פיזית והרג במקום בלקיחה בשבי.
אגב, אם פרויקט שבב האיתור לא ייצא לפועל בגלל סיבה זו או אחרת עדיין ניתן להפיק ממנו תועלת על ידי גיבוש מבצע הונאה. כלומר צה"ל יכריז בפומבי כי שבב זה הוא מבצעי ומחולק לחיילים, ולהציג סרטון שמדגים לציבור הישראלי, ומכאן גם ליריב, כיצד, לכאורה כמובן, ניתן לדעת תמיד היכן כל חייל נמצא, כולל אם הוא ילקח בשבי. מבצע זה, שעלותו תהיה נמוכה מאד, יכול לסייע בהרתעת היריב בנידון.
בשורה התחתונה יש אופציות שונות לגבי שבב איתור ואם בצה"ל לא עוסקים בכך - רצוי לחשוב על זה לאור חשיבות הנושא.
07/05/21 08:06
20.16% מהצפיות
מאת IsraelDefense
חברת סיראז׳, העוסקת באינטרנט של הדברים לתעשייה, חוגגת ארבע שנים. בשיחה עם ״ישראל דיפנס״ מספר עותמאן אלשייך, המנכ״ל המשותף, על עבודה במקום שמהווה השראה לחברה שלמה צוות העובדים של סיראז׳ עם הדירקטוריון. צילום: באדיבות החברה ״תעשיית ההייטק מבוססת על איכות ועל יכולת לשרת צורך קיים בצורה הטובה ביותר, וככה גם אנחנו נמדדים. הסיפור שלנו אולי עוזר לפתוח את הדלת אצל לקוחות מסוימים – אבל אחרי שהיא נפתחת, אתה צריך להוכיח את עצמך ולהביא את האיכות הכי גבוהה, כי עם הנושא החברתי אתה לא יכול לעשות ביזנס״, כך אומר ל״ישראל דיפנס״ עותמאן אלשייך, מנכ״ל משותף של חברת סיראז׳ – הסטארט-אפ הישראלי הראשון שצמח מהחברה הבדואית.
סיראז׳ (מקור אור) עוסקת באינטרנט של הדברים לתעשייה (Industrial IoT), ומספקת פתרונות ושירותים ללקוחות ישראלים כמו כיל ונטפים, ובינלאומיים כמו ג'נרל אלקטריק ו-E.ON. אלשייך מספר, שסיראז׳ גם מעורבת כיום בפרויקט עם אחת החברות הביטחוניות המובילות של ישראל.
״אנחנו עוזרים למפעלים ולקווי ייצור לחבר את המכונות ומקורות הדאטה שלהם לפלטפורמות ענן כדי להפיק תועלת מקסימלית מהמידע, לנטר את קווי הייצור, ולבצע בקרה ושליטה״, מסביר אלשייך. ״האתגר המשמעותי בתחום הוא שכל מכשיר מגיע מיצרן שונה, ולכן כל אחד מדבר לעולם בפרוטוקול תקשורת שונה ובפורמט דאטה שונה. הענן, שהוא היעד שהדאטה צריך להגיע אליו, יוכל לקבל את הנתונים רק אם יגיעו באנגלית ובפרוטוקול מסוים – כלומר, צריך גורם מתרגם.
״מצאנו שחוסר הסטנדרטיזציה הזה מהווה צוואר בקבוק אצל המון חברות שרוצות לאמץ יותר כלים דיגיטליים במפעלים שלהם, וזו הנישה שנכנסנו אליה״, מוסיף אלשייך. ״דרך מוצר שפיתחנו בסיוע רשות החדשנות, אנחנו מצליחים באופן כמעט אוטומטי, בשימוש בבינה מלאכותית, ללמוד את השפה החדשה ולהמיר אותה ליעד – משהו שלמפתחים שהיו עובדים על זה ידנית היה לוקח המון זמן״. אלשייך אומר שעם הזמן, הפתרונות של סיראז׳ מתרחבים וכעת גם כוללים חיישנים למדידת נתונים, דשבורד לניהול ועוד. ״אנחנו רוצים להיות one stop shop עבור הלקוחות שלנו״.
אין הנחות בעבודה. עצם ההצלחה מהווה את המודל לחיקוי
סיראז׳ חגגה השבוע ארבע שנות פעילות באירוע מכובד בבאר שבע בו השתתפו ראש העיר רוביק דנילוביץ׳, יו״ר דירקטוריון החברה ובכיר ההייטק גיורא ירון, סגנית המדען הראשי במשרד הכלכלה עינת מגל, נספחת התרבות של שגרירות ארה״ב ג׳סיקה טסורויורו, מנכ"ל משרד האוצר לשעבר אהרון פוגל, ומנכ״ל פארק גב ים נגב, ממנו פועלת סיראז׳, רועי צוובנר. ההישג הגדול של החברה הוא הרחבת מספר המתכנתים מארבעה ל-25 (כולל ארבע מתכנתות) ״מבלי לגייס כסף מבחוץ, בלי קרנות והשקעות – הכול מהתמיכה של רשות החדשנות ומתשלום הלקוחות שלנו״, אומר אלשייך בגאווה. עותמאן אלשייך, מנכ״ל משותף סיראז׳. צילום: באדיבות החברה
כחלק מפעילותו, הקים ארגון סיראז' עמותה שתפקידה לסלול את הדרך לתלמידי תיכון וסטודנטים להצלחה והצטיינות בלימודים אקדמאיים ולחשוף אותם לעולם ההייטק. ״העמותה מעלה את המודעות לכל נושא ההייטק בקרב התלמידים,, אומר אלשייך. ״הם מגיעים אלינו כאן לביקורים ורואים את העבודה, מרגישים את האווירה, שומעים הרצאות מעובדים שחלקם למדו אפילו באותם בתי ספר. בנוסף העמותה מקיימת האקתונים, שבמסגרתם מגיעים התלמידים לכאן ליום שלם ופותרים אתגרים טכנולוגיים. הכול מתוך תקווה שזה ידרבן אותם להשתלב אח״כ במקצועות האלה״.
שאלתי את אלשייך לגבי הגיוון בחברה. ״יש לנו צוות חזק ומגוון, עובדים יהודים, עובדים ערבים מהצפון שהשתקעו בנגב״, הוא אומר. ״בסופו של דבר, כדי לייצר חברה עסקית מצליחה, צריך גם לגוון בכוח האדם וגם להביא התמחויות שונות שלאו דווקא נמצאות בחברה הבדואית. אבל אנחנו כן רוצים לשמור על גרעין של מתכנתים שבאים מהחברה הבדואית.
״כל העובדים שנכנסים בדלת נכנסים לחברת הייטק. נקודה. אנחנו מתחרים בחברות בת״א, באירופה, וזה הסטנדרט שאנחנו מבקשים מהעובדים ומעצמנו. אין פה הנחות. אבל עצם בניית חברה מצליחה שרוב המתכנתים שלה הם בדואים – זה כשלעצמו יהווה לדעתנו מודל השראה לאחרים, שיוכלו להצטרף לתעשייה הזו. והעובדה שהמשרדים שלנו ממוקמים בפארק ההייטק לצד חברות בינלאומיות ענקיות היא לא מקרית, יש כאן משמעות ואמירה: אנחנו רצינו לומר שהחברה שאנחנו בונים יכולה לשחק על אותו מגרש, המגרש של הגדולים.