זמני השבת
עיר | כניסה | יציאה |
---|---|---|
ירושלים | 16:00 | 17:12 |
תל אביב | 16:14 | 17:13 |
חיפה | 16:04 | 17:11 |
באר שבע | 16:19 | 17:16 |
הכותרות שעניינו הכי הרבה גולשים בדף זה
29/04/21 00:17
20.69% מהצפיות
מאת IsraelDefense
כמו לפורצים מהדור הישן, גם לפורצים החדשים יש חברות שיושבות על הכוונת שלהם, והפרופיל מגובש למדי: כל עסק שמשלם כסף, מקבל כסף ויש לו לקוחות, מידע ונכסים מהווה פוטנציאל להתקפה BIGSTOCK/Copyright: art24pro ייתכן מאוד שבזמן שאתם קוראים את המאמר הזה, יש כבר האקר חרוץ ומיומן שקורא את המידע הכלכלי והאישי הרגיש באחת מהחברות שאתם שוכרים את שירותיהן, ומספרי כרטיסי האשראי כבר מתגלגלים הלאה, למחוזות הדיגיטל האינסופיים. שירביט לא לבד: רק בשנה האחרונה נערכו התקפות סייבר על הסוכנות האירופאית, אינטל, סולאר ווינד, סאפיינס, אוריין, עמיטל ועוד ועוד.
כמו לפורצים מהדור הישן, גם לפורצים החדשים יש חברות שיושבות על הכוונת שלהם, והפרופיל שלהן מגובש למדי: כל עסק שמשלם כסף, מקבל כסף ויש לו לקוחות, מידע ונכסים – בארץ או בחו"ל – הוא פוטנציאל להתקפה. מתישהו, תרצו או לא, זה יגיע גם אליכם. הנה כמה כללי "עשה" ו"אל תעשה".
1. הגנו היטב על החומר הרגיש: הצעד הראשון במאבק המוחות נגד ההאקרים הוא ההתגוננות. הדרכה, עדכון תוכנות ומיפוי נכסי המידע והנכסים הפיננסיים הם הכלים האפקטיביים ביותר למניעת אסון הסייבר הבא, או לפחות לצמצום נזקיו. זכרו: לכולם יש מה להסתיר, וההאקרים יודעים את זה. הם מחפשים בנרות את המידע המביך, הרגיש, או את נכסי המידע שבלבת העסק, שדליפתם יכולה למוטט את החברה.
2. הקימו שולחן עגול: אם אתם אחרי השלב הזה וההאקר כבר תקף, חשוב מאוד לנהל את האירוע במהירות, כי כל שנייה קריטית. אתם, המנהלים, מכירים את הארגון, את חולשותיו ואת חוזקותיו. הקימו שולחן עגול של מומחים, מתוך הארגון ומחוצה לו. אל תתרשמו מתארים צבאיים או ביטחוניים, אחרי הכול הגנת סייבר היא שדה אזרחי, וניסיון צבאי או רשותי חסר מאוד בהבנת הרגישויות וההיגיון הכלכלי שביסוד תאגידים ועסקים אזרחיים.
3. הכנסו לראש של ההאקר: אחרי שהחלטתם מי יהיו המומחים שתיעזרו בהם, חשוב מאוד שתהיו אקטיביים בתהליך. תשאלו כל הזמן שאלות. תאתגרו את הנחות היסוד של המומחים. בטאו בפניהם את התחומים היקרים והרגישים לכם. כך גם תתנהלו מול ההאקר.
4. אל תתקדמו עם התוקף לפני שהוכיח שיש בידיו את המידע הרגיש: השאלה הראשונה שתעלה לחלל האוויר היא האם להיכנע לדרישות ההאקרים. יש מנהלים שיתייחסו להאקר כמו לספק, ויגלמו את הכופר בהוצאות השוטפות. מולם, יהיו שיגידו שכניעה להאקרים תביא סחיטה נוספת, וזה אכן קורה לא פעם, מה שמוכיח שאין תשובה אחת נכונה ויש הרבה מאוד גורמים על הכף.
5. היעזרו במומחה משפטי: לכל משבר סייבר יש השלכות רגולטוריות – מול רגולטור ממשלתי, רשויות המס, או מול משטרה. לכן, חשוב מאוד שתשכרו בשלב הזה מומחה משפטי, בעל קשרים מתאימים ברשויות, שיכול לשמש "שדכן הוגן" לאירוע ולהבנת הסכנות.לכל משבר סייבר יש גם השלכות משפטיות: פרטיותם של הלקוחות/הספקים/העובדים שהמידע שלהם נחשף והסכנות הנובעות מכך לחוקי ותקנות הגנת הפרטיות בישראל וההסדרה שלהם, ואף במישור הבינלאומי. במקרים שבהם דלף מידע ובוצעו גניבת מידע ונכסים על ידי עובדים, ישנן השלכות לפרטיות העובד, דיני עבודה ועוד.
6. אל תוותרו על היח"צ: גם על ההשלכות התדמיתיות צריך לתת את הדעת, ולכן חשוב כבר בשלב הזה לשכור שירותים של משרד יחסי ציבור שמומחה במצבי משבר כאלה, כדי שלא ייפגע המוניטין של החברה.
אם קראתם את המאמר וחשבתם לעצמכם: טוב, יש לנו מחלקות IT ואנשים שזה תפקידם למנוע את האירוע הבא – חשבו שוב. סייבר ומשברי סייבר הם מקצוע. ומול אנשי הסייבר עומדים האקרים, שחלקם מחפשים דווקא את הדגים השמנים יותר, מתוך ההבנה שהגורם האנושי הוא החוליה החלשה והוא מצוי בכל חברה, גדולה כקטנה. כלי פריצה ונזק שהיו פעם בחזקת מדינות בלבד, זמינים כיום בדארקנט לכל דורש.
ההאקרים חיים בקהילה, ומשתפים פעולה עם האקרים אחרים שחיים ונושמים אנרכיה וחורבן, אשר ישמחו לצרף את החברה שלכם לרזומה העשיר שלהם. כך, למשל, יש ברשת האפלה מאגרי מידע של "קליקרים", אנשים שלוחצים על לינקים בהודעות סמס לקידום מכירות לדוגמה. אנשים אלו, שלחצו על מסרון עם קוד לפיצה בעשרה שקלים, ייכנסו למאגר, וביום פקודה יבינו שזו הייתה הפיצה הכי יקרה בחייהם.
מצד שני, אם אתם קוראים את המאמר ואומרים לעצמכם "זה פחות נוגע אלינו, אנחנו קטנים מדי", או "מה כבר יש לחפש אצלנו" – כדאי שתחשבו מסלול מחדש, כי ההאקרים רעבים והם יגיעו לכל מקום שיש בו כסף. מי שחושב שהוא נמצא מתחת לרדאר, שיזכור רק שזה בדיוק המקום שבו ההאקרים מתחממים, רגע לפני שהם תוקפים.
נכתב על ידי ג'קי אלטל ועו"ד רמי תמם ממשרד RTCO לניהול משברי סייבר, מנהלים משותפים של תוכנית ה-MBA בהתמחות סייבר פורנזיק וסקיוריטי במכללה האקדמית אונו
29/04/21 00:06
11.76% מהצפיות
מאת IsraelDefense
בעוד אזרחי הודו קורסים תחת משבר הקורונה, ראש הממשלה מודי עסוק בפניות לטוויטר בדרישה להסרת ציוצים ביקורתיים כנגדו. בישראל, הכשיר לאחרונה ביהמ״ש העליון את פעולות האכיפה האלטרנטיבית של יחידת הסייבר בפרקליטות הודו, השבוע. טיפול מאולתר בחמצן במכונית הפרטית – לברי המזל. צילום: REUTERS/Amir Dave ״באינטרנט הכול הולך מהר מאוד. אם פונים בתביעה לרשת חברתית להוריד תוכן כלשהו או לחסום אותו שעות אחרי שהוא מתפרסם, ובינתיים הדבר צבר תאוצה ועוקבים, השאלה היא מה התועלת. בנוסף, אם החסימה היא רק ל-IP מקומי, כלומר שבשאר העולם עדיין אפשר לראות – זה עוד יותר בלתי אפקטיבי. וכמובן שקיימת כאן כל שאלת הפגיעה בחופש הביטוי״, כך אומרת ד״ר תהילה שוורץ אלטשולר, עמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה ומומחית למשפט וטכנולוגיה.
שוחחתי עם ד״ר שוורץ אלטשולר בעקבות הבקשה של ממשלת הודו מחברת טוויטר להסיר מהפלטפורמה שלה עשרות פוסטים המביעים ביקורת נגד התנהלותו של ראש הממשלה נרנדרה מודי בהקשר להתמודדות עם המגפה. במדינה החווה קטסטרופה בריאותית והומניטרית חסרת תקדים, בה שורפים את גופות המתים ברחובות ומנשימים חולים באמצעים מאולתרים בתוך רכבים פרטיים כי בבתי החולים נגמר החמצן וגם המקום, הובילה הבקשה לתרעומת נרחבת על ״סתימת פיות״ פוליטית במדינה דמוקרטית – לפחות על פי הגדרתה העצמית.
הרי לא מדובר על ציוצים שעלולים היו לפגוע בביטחון הלאומי או האישי של אזרחי הודו. העובדות בשטח ברורות. ראש הממשלה ההודי יכול וצריך היה להתנהל אחרת. ארגון הבריאות העולמי תלה את האשם במצב ב״סערה מושלמת״ של וריאנט מידבק יותר, שיעור התחסנות נמוך והתקהלויות נרחבות. אבל מודי, לאומן הינדי השולט במדינה ביד ברזל, לא מעוניין לשמוע ביקורת דוגמת זו שכתב עליו פוליטיקאי ממדינת בנגל המערבית: ״הודו לעולם לא תסלח למודי על כך שזלזל במגפת הקורונה במדינה ואפשר לכל כך הרבה אנשים למות בגלל ניהול כושל״. טוויטר נענתה לבקשת הממשלה באופן חלקי, וחסמה את התכנים בהודו בלבד. בינתיים, הזעם הציבורי הולך ונבנה.
האם מצב כזה עלול לקרות גם בישראל? ומהם גבולות הגזרה מבחינת סמכויות האכיפה האלטרנטיבית של יחידת הסייבר בפרקליטות המדינה, הגוף אליו מתנקזות כל הפניות להסרת או חסימת תכנים מהרשתות?
מידע מספרי קיים. שקיפות לגבי התוכן - פחות
״רשויות המדינה יכולות לדווח ליחידת הסייבר בפרקליטות על תכנים פוגעניים מסוגים שונים, מהעלבת עובד ציבור ועד להסתה לאלימות או לטרור, שמופיעים ברשתות החברתיות השונות״, אומרת שוורץ אלטשולר. ״המחלקה בוחנת את הדיווחים, וכשרואה לנכון פונה לרשתות ומבקשת להסיר את התכנים – לא בכלל שניתן לומר שזה אסור לפי חוקי המדינה – כי הרי לא הוגשו כתבי אישום, אבל לרוב טוענים מול הרשתות שהתכנים פוגעים בכללי הקהילה שלהם. הרשתות, מצידן, חוששות מרגולציה ומעוניינות בקשרים טובים עם השלטונות, ולכן מרבית הבקשות האלו מתקבלות״.
על פי פרסום של פרקליטות המדינה, בשנת 2019 הוגשו 19,606 בקשות להסרת תכנים על ידי יחידת הסייבר. מרבית הבקשות התקבלו והתכנים הוסרו, אבל כ-10% מהבקשות, כלומר למעלה מ-1,900 תכנים, לא הוסרו מהרשת לאור החלטתם של מפעילי הפלטפורמות המקוונות. עוד נכתב בפרסום, כי ״למעלה מ-95% מהתכנים שמתבקשת הסרתם עוסקים בתחום הביטחוני, ופעילות זו מהווה מרכיב חשוב במאמץ הלאומי במאבק בטרור״. בפילוח של היחידה לגבי שנת 2019, צוין כי 76% מהבקשות היו ״עברות מזוהות עם ארגוני טרור״, 22% נפלו תחת הקטגוריה של ״ארגוני הסתה״, ו-2% בלבד – תחת הקטגוריה ״אחר״. וזהו, זה המידע המסופק.
״כבר בתחילת הדרך של יחידת הסייבר פנה המכון הישראלי לדמוקרטיה, יחד עם עוד ארגוני זכויות אדם, ותבע שקיפות של התהליך הזה. רצינו לדעת לדעת כמה פניות מתקבלות בשנה ואיך הן מפולחות – למשל, מה שייך להסתה לטרור, ומה שייך להעלבת עובדי ציבור, שזה משהו שיכול ליפול לקטגוריה של סתימת פיות וביקורת פוליטית״, ממשיכה שוורץ אלטשולר. ״בהמשך לכך הפרקליטות התחילה לשחרר מידע, ועכשיו אנחנו יודעים שרוב הפניות קשורות לענייני אלימות וטרור, אבל זה עדיין מצב בעייתי – הם לא מוכנים לספק תכנים ספציפיים, אין דוגמאות, רק נתונים מספריים״.
שוורץ אלטשולר מתייחסת לעליה העצומה בפניות הרשויות להסרת תכנים. ״ב-2018, כשהתחילה פעילות האכיפה האלטרנטיבית הזו, היה מדובר בכ-2,000 פניות בשנה. עכשיו, שלוש שנים מאוחר יותר, כבר מדובר על כ-20 אלף בשנה. בנוסף, אני סברתי שיש פה בעיה גדולה כי לא חוקק חוק בנושא. המחלקה יוצרת למעשה מערך צנזורה אלטרנטיבי ועובדת ישירות מול הרשתות, לא מול האזרחים.
״הרי מה צריך לעשות אם אזרח כותב תכנים הנתפסים כהסתה? צריך להגיש כתב אישום, ולבקש מביהמ״ש סעד זמני להסרת התוכן עד לסיום ההליכים. אם יזוכה במשפט, ניתן יהיה לפרסם מחדש את התכנים. אבל הטענה של הרשויות היא שעד שמגישים את כתב האישום, ועד שמסירים התוכן, עובר זמן רב מדי, והנזק כבר נגרם״.
״פסק דין בעייתי מאוד״
בהקשר המשפטי, מזכירה שוורץ אלטשולר את פסק הדין של שופט בית המשפט העליון חנן מלצר, שפרש מוקדם יותר החודש. במסיבת הפרישה שלו, כנהוג, הקריא השופט הפורש את פסק דינו האחרון – שדחה עתירה שהגישו מרכז עדאלה והאגודה לזכויות האזרח בנוגע לפניה הישירה של יחידת הסייבר לרשתות החברתיות, באופן עצמאי וללא צורך בצו בית משפט. העליון קבע, שפעולות אלה נעשות מכוח הסמכות השיורית של הממשלה ולכן תקינות. עם זאת, הציע השופט לבחון הסדרה של הפעילות בעתיד במסגרת חקיקה. ״פסק דין בעייתי מאוד״, כך מגדירה אותו שוורץ אלטשולר.
״מצד אחד, כן יש פה משהו טוב: אם מדובר באמת על טרור, אלימות, דברים כמו אינתיפאדת הטיקטוק או הכחשת מגיפה שקורים עכשיו ועלולים לגרום לנזק אמיתי – המדינה יכולה לטפל בהם במהירות ולהסירם, אבל קיימים במתווה הזה חסרונות גדולים״, אומרת שוורץ אלטשולר. ״ראשית, אין כאן שקיפות מספקת, הכול נעשה מתחת לרדאר. האזרח אפילו לא מקבל הודעה שהתוכן שפרסם הוסר, לא שותף לכל התהליך - אפילו לא יודע שהתוכן שלו עלה לדיון. ולכן, גם היכולת לקבל נתונים שקופים ולבצע על זה בקרה היא בעייתית״.
בעיה נוספת עליה מצביעה שוורץ אלטשולר, בדומה למה שמתרחש כיום בהודו, היא שהתוכן נחסם רק עבור משתמשי IP ישראלים. ״מה זה משיג? חומה מסביב לאזרחי ישראל? אם אנחנו באמת מדברים על תכנים שכלולים לגרום לנזק מבחינת טרור – אז בארץ אנחנו לא נראה אותם, אבל בכל העולם כן? אצל הפלסטינים, בעולם הערבי? וזה כמובן בנוסף לשאלה העקרונית על מהות התכנים והאם הסרתם היא לגיטימית״.
וישנה עוד בעיה, שכבר עלתה לא פעם לדיון ציבורי אבל טרם נמצא לה פתרון. ״אם אנחנו מתייחסים להתמודדות עם תוכן קיצוני באמת, אז לא נמצא אותו בפייסבוק, באינסטגרם, בטיקטוק – אלא בקבוצות הסגורות והמוצפנות של וואטסאפ וטלגרם״, אומרת שוורץ אלטשולר. ״לא רק שכללי הקהילה לגבי הסרת תוכן מקבוצות כאלה הם הרבה יותר מצומצמים, אלא גם שמי שלא חבר בקבוצה לא יודע בכלל שהתוכן הזה קיים, אין איך לסרוק אותו. כאשר מדברים על הדינמיקה ממילים לשכנוע למעשים, הפחד שלי הוא ממה שקורה כיום בקבוצות האלה״.
בנוגע לתכנים האחרים, לשוורץ אלטשולר יש מסר מעט מרגיע: ״משהו שהוא מאוד בתחום הביטוי הפוליטי, אם אין בו ממש הסתה לאלימות או גזענות, לא תמיד הרשתות יסכימו להסיר, גם אם תהיה בקשה״, היא אומרת. ״צריך לזכור, שבישראל יהיה קשה יותר לבקש להסיר ביקורת פוליטית או מידע שהוא רק מעליב אבל שלא גורם לנזק, לא מסוכן באמת״.
לפחות בינתיים.
29/04/21 00:23
8.52% מהצפיות
מאת IsraelDefense
האוניברסיטאות יפתחו פתרונות מקיפים למתקני תשתיות אנרגיה המבוססות על בינה מלאכותית. במסגרת הפרויקט, יקבלו המוסדות מענק של מיליוני דולרים BIGSTOCK/Copyright: Nabrus משרד האנרגיה, רשות החדשנות ומשרד האנרגיה של ארצות הברית בחרו באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ובאוניברסיטה של מדינת אריזונה להובלת פעילות מאגד בנושא הגנת סייבר על מתקני תשתיות אנרגיה, ופיתוח פתרונות מקיפים של אבטחת סייבר למתקני תשתיות אנרגיה קריטיים המבוססים על בינה מלאכותית. בנוסף למוסדות האקדמיים ישתתפו במאגד החברות הישראליות אוטוריו, ערבה פאוור, סיגה ורד תקשורת מקבוצת רד-בינת, וכן מספר חברות אמריקניות.
האוניברסיטאות והחברות אשר זכו בקול הקורא לתחום הסייבר של המרכז למצוינות באנרגיה, הנדסה וטכנולוגיות מים ישראל ארה"ב ("מרכז האנרגיה") יקבלו מענק של עד שישה מיליון דולרים. מאגד זה מצטרף לשלושת המאגדים שנבחרו בחודש מרץ 2020 בתחומים של אנרגיה פוסילית (גז ונפט), אגירת אנרגיה וממשקי מים ואנרגיה.
שלושת המאגדים החלו לפעול בחודשים אוגוסט-ספטמבר 2020. סך ההשקעה במאגד הסייבר צפויה להגיע ל-12 מיליון דולר לשלוש שנים, כולל השתתפות הגופים הזוכים, מה שמביא את סך ההשקעה של מרכז האנרגיה עד כה ל-67.2 מיליון דולר. ״שיתוף הפעולה בין אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ואוניברסיטת אריזונה קיים בתחומים רבים, כולל מחקר סביבתי, מחקרי אקלים במדבר וכיום גם באבטחת סייבר ואנרגיה״, מסר פרופ' דן בלומברג, סגן נשיא אוניברסיטת בן גוריון בנגב, והוסיף בנימה אישית כי ״בהיותי בוגר אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ואוניברסיטת אריזונה, אני חש גאווה גדולה במיוחד בזכייה במענק החשוב הזה ובבניית שיתוף הפעולה הזה".
"שיתוף הפעולה המתמשך בין ארה"ב לישראל בתחומי האנרגיה מעורר עניין רב והוא בעל פוטנציאל להתקדמות טכנולוגית מרשימה״, אמר מנכ"ל משרד האנרגיה, אודי אדירי. ״משרד האנרגיה משקיע רבות בתחום ההגנה ממתקפות סייבר על תשתיות האנרגיה והמים, ואנו רואים חשיבות רבה בהשקעה במו"פ מתקדם בתחום זה״.
ד"ר עמי אפלבום, יו"ר רשות החדשנות והמדען הראשי במשרד הכלכלה והתעשייה, מסר כי "בעידן בו טכנולוגיות חדשניות גדלות בצורה אקספוננציאלית, הסיכון ממתקפות סייבר גדל משמעותית, בייחוד בכל הנוגע למתקנים קריטיים כמו מתקני אנרגיה. אנו שמחים לראות רמה גבוהה של מעורבות מצד שתי המדינות״.
ד"ר אנדרו לייט, עוזר מזכיר האנרגיה במשרד האנרגיה האמריקאי, הוסיף כי "הגנת סייבר על תשתיות אנרגיה הינה מפתח להצלחת מאמצנו להטמיע טכנולוגיות חדשניות למאבק במשבר האקלים, לקדם צדק חלוקתי של משאבי אנרגיה וליצור מקומות עבודה חדשים בתחום האנרגיה הנקייה. אני שמח כי המאגד הבינלאומי הנבחר בין ארה"ב ועמיתנו בישראל יפתח כלים חדשים להתמודדות עם איומי הסייבר הצפויים בהמשך״.
הקמת מרכז האנרגיה אושרה ע"י הקונגרס האמריקאי בשנת 2014, במסגרת החוק לשיתוף פעולה אסטרטגי ארה"ב-ישראל. בהמשך, ביוני 2018 חתמו שרי האנרגיה של שתי המדינות על הסכם יישום מרכז האנרגיה, שתוקצב באופן שווה ע"י שתי המדינות. מרכז האנרגיה ישראל-ארה"ב מנוהל ע"י קרן בירד, הקרן הדו-לאומית ישראל-ארה"ב למחקר ופיתוח תעשייתיים.
29/04/21 07:53
7.91% מהצפיות
מאת IsraelDefense
השימוש בכלי שיט לא מאויישים לתקיפת מטרות ימיות בזירת הים האדום ובמפרץ עומאן הפך להיות דבר שבשגרה על ידי האיראנים אילוסטרציה. https://www.spa.gov.sa/1943200 דובר משרד ההגנה של ערב הסעודית, תא"ל אל-מאליקי, מסר כי ב- 27/4 הושמדה סירה עמוסת חומרי נפץ מול נמל Yanbu שבסעודיה. בפעילות ביטחון שוטף שגרתית מול חופי המדינה, גילה כלי שיט של הצי הסעודי סירה חשודה. כאשר התקרב כלי השיט של הצי הסעודי לעבר הסירה, התגלה כי הסירה אינה מאויישת. כלי השיט הסעודי פתח לעברה באש והשמידה. הירי הסעודי גרם לפיצוץ אדיר ממדים, שנגרם מהפעלת מטען חומרי הנפץ שעליה.
דובר משרד ההגנה הסעודי מסר כי "חקירות הרשויות המוסמכות להגיע לפרטים נוספים אודות מעשה עוין זה ולקביעת הגורם האחראי נמשכות, וכי האחראי להפעלת כלי השיט הלא מאוייש טרם נקבע". לדברי תא"ל אל-מאליקי כלי השיט הלא מאוייש (כשב"ם) היה בדרכו לביצוע פיגוע בתוך הנמל או כנגד אוניות העושות דרכן אל או מהנמל.
יחד עם זאת, השימוש בכלי שיט לא מאויישים לתקיפת מטרות ימיות בזירת הים האדום ובמפרץ עומאן הפך להיות דבר שבשגרה על ידי האיראנים והמורדים החות'ים בתימן. כבר ב- 2017 תקפו המורדים החות'ים מתימן אונית קרב סעודית באמצעות שני כשב"מים בתקיפה מתואמת. שני הכלים נשלטו ככל הנראה מרחוק באמצעות ערוץ תקשורת בין המפעילים לבין כלי השיט.
אירוע זה היה רב משמעות בתחום הלוחמה הימית, גם אם התרחש רחוק מעין הזרקורים, שכן לראשונה הופעלה והוכחה יכולת מבצעית מלאה לשליטה על כלי שיט לא מאויש ממרחק רב במתאר לחימה אמיתי. ב- 2018 הצליח כלי שיט של הצי הסעודי להשמיד סירת דיג בלתי מאויישת נוספת, אותה הפעילו המורדים החות'ים בטרם הצליחה זו להתפוצץ.
ב- 2019 בוצעה תקיפה נוספת של המורדים החות'ים באמצעות כשב"ם כנגד אונייה סעודית נוספת. וביולי 2020 בוצע ניסיון נוסף של החות'ים לתקוף באמצעות שני כשב"מים אוניות סוחר, העוברות בים האדום, בסמוך לנמל Salif שבתימן. כוח ימי סעודי שפעל במקרה באותו אזור זיהה את הכשב"מים והשמידם.
הכשב"מים שבשירות הכוח הימי של המורדים החות'ים אינם תולדה של המצאה מקומית תימנית, אלא הם מתבססים על שורת פיתוחים של כלי שיט כאלו על ידי חיל הים של משמרות המהפכה באיראן, התומך ומסייע לכוחות המורדים. חיל הים של משמרות המהפכה החל בפיתוח כלי שיט לא מאויישים לפני למעלה מתריסר שנים.
ב- 2010 הציג חיל הים את הדגם הראשון של כלי שיט לא מאוייש, "אל מהדי", כלי שיט מהיר, המבוסס על סירת מירוץ בריטית מדגם Bladerunner 51, המיוצרת באופן סדרתי באיראן. ה"אל מהדי" הוא כלי שיט, המנוהג מרחוק על ידי מפעיל וככל הנראה ניתן לירות ממנו רקטות באמצעות מערכת השליטה מרחוק וערוץ התקשורת שלו. באותה שנה כבר הופעלו כלים אלו בתרגיל השנתי של חיל הים של משמרות המהפכה - "הנביא הגדול", ונבנתה עבורם באיראן תפיסת הפעלה מבצעית.
מאז התפתחה באיראן תעשיית כלי השיט הלא מאויישים והתפתחו יכולותיהם, לרבות כלי שיט אוטונומיים, יכולות ירי חימוש שונה מכלי השיט, העברת וידאו אל החוף באמצעות ערוץ תקשורת, ואף פיתוחם של כלי שיט תת מימיים לא מאויישים. יכולת נוספת אותה פיתחו האיראנים היא למעשה קיט התאמה גנרי, אותו ניתן להרכיב ולשלב כמעט בכל סירה על מנת להסב אותה לכלי לא מאוייש.
התפיסה האיראנית רואה בהפעלת כשב"מים יתרונות רבים. כלים אלו זולים יחסית, מקטינים את סיכון לחייהם של לוחמים, מאפשרים ביצוע משימות מסוגים שונים וניתן לשלב את היכולות האוטונומיות במגוון רחב של כלי שיט. מעבר לכך, לשימוש בכלי שיט אוטונומי יש אפקט פסיכולוגי של הרתעה כנגד היריב מולם הוא מופעל.
בתפיסת הלוחמה הימית האיראנית לכלי השיט הלא מאויישים יש מספר משימות מרכזיות. הראשונה היא משימת סיור ואיסוף מודיעין (מבלי לסכן לוחמים) בקרבת נמלים וחופים. המשימה השנייה היא לביצוע תקיפה של כלי שיט ותשתיות מדינתיות בים, בין אם באמצעות שיגור חימוש קל (כגון רקטות), טילים וטורפדו, ובין אם לתקיפת "התאבדות", בה כלי השיט נושא על סיפונו חומר נפץ רב ואמור להתנגש במטרתו ולהתפוצץ עליה.
במתארי תקיפה כלים אלו יכולים לשמש לתקיפת מטרות בים הפתוח בדומה להפעלתם על ידי המורדים החות'ים כנגד הצי הסעודי, או לביצוע מארבים לכלי שיט הנכנסים או יוצאים מפתחי נמלים, שם מהירות הפלגתם איטית יחסית, התמרון שלהם מורכב יותר ולכן הם פגיעים יותר. המשימה השלישית של כלי השיט הלא מאוישים היא לביצוע הונאה והרוויית מטרות בתמונת המכ"מ של האוייב.
מכיוון שכלי השיט הלא מאויישים האיראנים נמצאים בשימוש מבצעי של הכוח הימי של המורדים החות'ים, ארגון הפרוקסי של איראן בתימן, הרי שנכון יהיה להניח שכלי שיט לא מאויישים דומים ואחרים יופעלו גם על ידי הכוח הימי של חמאס ושל חיזבאללה.
מכאן ניתן יהיה להעריך בסבירות גבוהה, שכלי שיט לא מאוישים יופעלו על ידי חמאס וחיזבאללה כנגד חיל הים הישראלי והתשתיות הלאומיות הישראליות במספר תרחישי אב. התרחיש הראשון הוא פגיעה ישירה בכלי השיט של חיל הים (ספינות וצוללות) ו/או באוניות סוחר ישראליות בנתיבי השיט השונים בים התיכון ובים האדום. התרחיש השני להפעלת הכשב"מים על ידי ארגוני הטרור הוא ביצוע מארבים לאוניות סוחר בקרבת נמל חיפה, נמל אילת אך בעיקר בקרבת נמל אשדוד.
התרחיש השלישי הוא שארגוני הטרור יפעילו את מערכי הכשב"מים המתאבדים שלהם כנגד אסדות הגז של ישראל בים, מתוך כוונה להשביתן ולגרום להחשכתה של מדינת ישראל. התרחיש השלישי הוא שהכוחות הימיים של ארגוני הטרור יפעילו את כלי השיט למשימות איסוף מודיעין מול החוף הישראלי ואולי אף לבחינת ערנות מערך הגילוי והשליטה של חיל הים, כחלק ממאמצי איסוף מודיעין לקראת מערכה עתידית.
כעת מששורטטו תרחישי האב להפעלת הכשב"מים על ידי כוחות הים של איראן, החות'ים, חיזבאללה וחמאס, יידרש חיל הים הישראלי לפעול במספר מישורים להתמודדות עם איום זה. ראשית, יידרש חיל הים לאיסוף מודיעיני טכנולוגי אודות הפיתוח האיראני של כלי השיט הלא מאויישים, יכולותיהם, ביצועיהם, אופן הפעלתם וכדומה.
מודיעין נוסף שיידרש יהיה בניין הכוח ותהליכי ההצטיידות של ארגוני הטרור בכשב"מים. בנוסף, יידרש מודיעין טקטי אודות פעילי הכוח הימי המפעילים אותם, תפיסות ההפעלה, מקומות האחסון והתחזוקה שלהם וכן אודות כוונות ממשיות להפעיל את כלי השיט כנגד מטרות שונות ישראליות.
שנית, מול תהליכי בניין הכוח של ארגוני הטרור ואיראן, יידרש חיל הים לפתח ולשדרג את מערכותיו על מנת לגלות כלי שיט לא מאויישים (שחתימתם נמוכה ולכן האתגר הגילוי שלהם מורכב), לשבש באמצעות לוחמה אלקטרונית ו/או סייבר את ערוצי התקשורת שלהם ואת מערכת הניווט האוטומטית שעל כלי השיט, וכן לפתח אמצעים נוספים לנטרלם מטווחים רחוקים ומבלי שייגרמו לנזק סביבתי רב. אמצעי נטרול כאלו יכולים להיות תותחנות ארוכת טווח, תותח לייזר, נשק אנרגיה וכדומה.
שלישית, בממד התמונה הימית, יידרש מערך השליטה והבקרה של חיל הים לגלות ערנות מוגברת ולנצל את מיטב מערכותיו ויכולותיו על מנת לסווג ולזהות את כלי השיט הלא מאויישים של ארגוני הטרור כפלטפורמות המאיימות על נכסיה ותשתיותיה של מדינת ישראל וחיל הים, על מנת להפעיל במהירות וביעילות את ספינות הבט"ש ולנטרל את האיום מטווחים רחוקים תוך הקטנת הסיכון לכוחותינו.
עם ההבנה שאיום הכשב"מים הולך ומתגבר נכון יהיה להגביר את האבטחה הימית סביב מתקנים רגישים ותשתיות לאומיות, דוגמת נמלי הים של ישראל ואסדות הגז. בנוסף מומלץ יהיה לאוניות הסוחר בבעלות ישראלית המפליגות בים האדום ובמפרץ עומאן לעמוד על המשמר, לשדרג את אמצעי הגילוי שלהן (גם אם באמצעות הצבת זקיפים), ולבחון שימוש באמצעים פיזיים לנטרול איומי הכשב"מ.
29/04/21 08:50
7.1% מהצפיות
מאת IsraelDefense
האירוע האחרון בו כשל יירוט טיל הנ״מ הסורי בדרום הארץ, עולה השאלה מדוע יש חורים במערך ההגנ״א הישראלי והאם מדובר בבעיות תקציב המונעות השלמת פריסת סוללות רלוונטיות By User:Raboe001 - selbst fotografiert DigiCam C2100UZ, CC BY-SA 2.5, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=402799 בשנים האחרונות מתרבות הכותרות בכלי התקשורת הישראלים אודות אפקטיביות מערך ההגנה האווירי הישראלי. ואכן, התעשיות הישראליות הגיעו להישגים פורצי דרך בתחום. מערך ההגנה הרב שכבתי הישראלי כולל את כיפת ברזל, שרביט קסמים, חץ-2 וחץ-3. בים, על ספינות הסער יש את מערכת ברק-8. כל אלו, לפי פרסומים גלויים, מצטרפות יחד למערך הגנה אווירית שתפקידו להגן בפני איומי טילאות מנגד.
מתוך כל שכבות אלו, כיפת ברזל ״עובדת הכי קשה״ מול רקטות מעזה שנורות באופן תכוף לעבר יישובי ישראל. עם זאת, מערכות אחרות במערך אמורות להתמודד עם טילים בגבהים ומסלולים אחרים. כמו גם, עם טילים מדויקים שיודעים לנהג את עצמם בעת מעוף למטרה. שכבות אלו, בניגוד לכיפת ברזל, כמעט ולא נכנסות לפעולה בשל העובדה שכמעט ולא נורים לעבר ישראל טילים כאלו.
אולם, בשנים האחרונות, הראו מספר אירועים בהם כשלו השכבות הגבוהות יותר של מערך ההגנה הישראלי. באירוע בשנת 2018 פספס מיירט שרביט קסמים טיל סורי. לפי הדיווח של הארץ דאז, הסורים שיגרו מספר טילים מסוג SS-21 והמערכת כשלה ליירטם. עברו כשלוש שנים ושוב מערך ההגנה האווירי של ישראל נכשל ביירוט טיל נ״מ סורי (S-200) ששוגר לעבר מטוסים ישראלים שחזרו מהפצצה בסוריה. הטיל התפוצץ באוויר וחלקים ממנו התפזרו בקרבת היישוב אשלים בדרום הארץ.
ככל הנראה, מדובר במטוסים ישראלים שנכנסו לסוריה מכיוון מערב, דרך לבנון, הפציצו את המטרות, ויצאו מסוריה דרך רמת הגולן במפגש הגבולות עם ירדן, בדרכם לבסיס חיל האוויר בדרום הארץ. הטיל רדף אחרי המטוסים, הגיע לסוף הטווח והתפוצץ באוויר. על פי צה״ל, נורה אל הטיל הסורי מיירט ישראלי שהיה ידוע שאינו מתאים למתאר האיום. אך בכל זאת צה״ל ניסה - ונכשל.
לפי גורמים בצה״ל שצוטטו בעיתונות הישראלית, נבחר מיירט שאינו מתאים לאירוע. בעוד לא ידוע רשמית איזה מיירט נבחר, שרביט קסמים או חץ, מיירט החץ אינו מיועד לאיומים מסוג זה. לעומתו, שרביט קסמים, אם משוגר בגובה היעיל של המיירט, אמור לטפל בסוג איום זה.
מדוע נבחר מיירט לא נכון? ככל הנראה, בשל מחסור במערכות של המיירט המתאים באותו אזור גיאוגרפי בו התקיים האירוע. פלוני יכול ללמוד מכך שישנם ״חורים״ במערך ההגנה האווירית הישראלי. כלומר, אין פריסה מספיקה של סוג מיירט מסוים בכל הגזרות הרלוונטיות, כך שזה יהיה זמין לכל אירוע בו הוא אמור להכנס לפעולה. ניתן להסיק מכך שייתכנו חוסרים גם בפריסה של סוגי מיירטים אחרים.
בהנחה והמיירטים עובדים כראוי אם משוגרים בתנאים הנכונים והחורים במערך ההגנה האווירי נובעים ממחסור במערכות, אזי מדובר בבעיה פיננסית. קרי, למדינת ישראל אין מספיק כסף לרכוש מערכות יירוט מהסוגים השונים כך שיושג כיסוי הרמטי של שמי מדינת ישראל.
מצב זה מעלה שאלות ללא תשובה. ארה״ב נותנת כל שנה, למשך עשור, כחצי מיליארד דולר לטובת פיתוח והצטיידות במערכות הגנה אווירית. סכום זה הינו חלק מהסכם סיוע החוץ בסך 38 מיליארדי דולרים לעשור. אלו דולרים בהם יכולה מדינת ישראל לרכוש מוצרים בארה״ב. חלקו יכול ללכת על המרת דולרים לשקלים לטובת עבודה בתעשיות בישראל.
בארה״ב חברת רייתאון יודעת לייצר, לפחות לפי פרסומים גלויים, את המיירטים של כיפת ברזל ושרביט קסמים. המטרה היא להתאים אותם למשגר הפטריוט ולשווקם בעולם תחת המותג של רייתאון. (ועל הדרך להרוג תחרות מצד רפאל, אבל זה למאמר אחר). בכל אופן, אם רייתאון מייצרת את המיירטים של רפאל, עולה השאלה מדוע לא משתמשים בסיוע החוץ הייעודי להשלמת החוסרים במערכת זו, אם קיימים.
חברת בואינג, גם היא חברה אמריקאית, שותפה לפיתוח מערכת החץ וגם כאן, עולה שאלה דומה, מדוע לא משתמשים בכסף האמריקאי להשלמת פערי פריסה של החץ-2, באם קיימים כאלו. החץ-3 לא נועד ליירוט טיל נ״מ סורי.
אין ספק כי האירוע האחרון ממחיש יותר מכל שלצד הצהרות מערכת הביטחוןֿ על ניסויים מוצלחים במערכות, בפועל, בשני אירועים לפחות בשלוש השנים האחרונות, כשל מערך ההגנה האווירי הישראלי ביירוט טילים מסוריה. הסיבה יכולה להיות קשורה למיירט עצמו, למפעיל (חיל האוויר) או לעובדה שפשוט אין פריסה מספיקה של מיירטים.
בכל אופן, אירועים אלו גורמים לפלוני לחשוב מה יקרה אם האיראנים יממשו את האיומים שלהם וישגרו מטחי טילים מדויקים לעבר ישראל. לזה יש להוסיף גם את האיומים מצד חיזבאללה, שאולי מחזיק גם הוא בטילים מדויקים תוצרת איראן. אם יגיעו מטחים משני כיוונים אלו, של טילים מדויקים, כיצד יתפקד אז מערך ההגנה האווירי של ישראל אם לא יסגרו עד אז את החורים הקיימים היום? זו שאלה פתוחה.
29/04/21 13:40
6.49% מהצפיות
מאת IsraelDefense
הטילים שוגרו ממטוסי טאג'אס של הסוכנות לפיתוח אווירונאוטיקה (ADA) שהוטסו על ידי טייסי הניסוי של חיל האוויר ההודי קרדיט: רפאל על פי דיווח של globalsecurity, הודו ביצעה ניסוי בטיל אוויר-אוויר מסוג פיתון-5 תוצרת רפאל. הטיל אמור להיות מותקן על מטוסי ה-Tejas של הודו. הניסוי כלל גם בדיקות לטיל הדרבי של רפאל.
״הניסויים נועדו לאמת בנוסף יכולת משופרת של טיל הדרבי שכבר משולב ב- Tejas. הניסויים בוצעו בגואה והשלימו סדרה של ניסויי טילים כדי לאמת ביצועים בתרחישים מאתגרים ביותר״, כותבים בפרסום.
״לפני ניסויים אלה נערכו בבנגלור בדיקות טיסות נרחבות כדי להעריך את שילוב הטיל עם מערכות המטוס, כמו אוויוניקה, מכ"ם בקרת אש, מערכת שיגור הנשק ומערכת בקרת הטיסה.
״בגואה, לאחר ניסויי הפרדה מוצלחים, בוצע שיגור חי של הטיל ליעד. ירי חי של טיל Python-5 נערך כדי לאמת את יכולות הטיל מכל ההיבטים וגם מעבר לטווח הראייה. הטיל פגע ביעד האווירי.״
הטילים שוגרו ממטוסי טאג'אס של הסוכנות לפיתוח אווירונאוטיקה (ADA) שהוטסו על ידי טייסי הניסוי של חיל האוויר ההודי השייכים למרכז בדיקת הטיס הלאומי (NFTC).
29/04/21 14:01
6.09% מהצפיות
מאת IsraelDefense
הסבב האחרון בעזה הוא עוד אחד מיני רבים כאשר נראה שההתנגחות בין ישראל לעזה נכנסה לשגרה. רוצים שינוי? דן ארקין מעלה שלושה פתרונות שישראל יכולה ליישם בעזה https://www.idf.il/en/minisites/hamas/hamas/the-gaza-tunnel-industry טפטפת ופטפטת, שתי מלים שונות עם חילופי אותיות: טפטפת: טפטוף הטילים והקסאמים המשוגרים מרצועת עזה אל ישובי עוטף עזה ועד שדרות. פטפטת: תמיד מיד אחרי הסבב התורן: "לא נאפשר טפטוף". הקבינט המדיני-בטחוני קיבל השבוע החלטה "להגיב בעוצמה ובנחישות אם..", שוב איומי סרק, פטפטת. ואז, כך קורה תמיד, מטוסי/טנקי צה"ל תוקפים מטרות מתחתית רשימת בנק המטרות, "כדי לא להסלים", טיל נפל סמוך לבית מגורים בשדרות וצה"ל הורס מחסן או עמדה בלתי מאויישת. הכלה.
"סבב" הוא מונח פסול שאינו יכול להתקבל על דעתם של הילד שסיפר השבוע כיצד הוא לוקה בגמגום בגלל פחדי קסאמים ושינה בממ"ד (ילד, וכבר פוסט טראומטי), או על דעתה של אותה אשה ההרה ששברה את כתפה תוך כדי ריצה לממ"ד. חוסר הפרופורציה זועק לשמים: מדינה בעלת עוצמה צבאית אדירה מנהלת 'סבבי אש' ומשחקי הכלה עם ארגון טרור, שמבטיח לחדש את שיגור בלוני התבערה אל השדות.
רצועת עזה היא עצם ענקית בגרון. תקועה בגרוננו ואנו תקועים בגרונה. כשני מיליון תושבים תקועים בין ישראל למצרים והים, ואינה שייכת לאף לא אחד מאלו. נבחנו ונוסו ונטחנו עד דק אלפי פתרונות שנכשלו. המדור מבקש להציע בצניעות עוד שלוש אופציות, שלושתן קשות לביצוע, אבל אולי "צריכות עיון". ייאמר: שלוש ההצעות הן חד-צדדיות, יוזמות של מדינת ישראל – להחליט ולבצע. ללא היסוס, ועם מינימום התחשבות ב"מה יגידו".
תכנית א': פיתוח כלכלי של הרצועה
אינטרס של ישראל הוא לנסות להביא לכך שלעזתים לא יהיה כדאי לעסוק בטרור. כיצד? 'זו הכלכלה, טמבל': שיפור המצב הכלכלי ברצועה הסובלת מאבטלה מהגבוהות בעולם. לא לסגור ולפתוח את מרחבי הדיג אלא לבנות נמל למסחר בים התיכון. אולי שדה תעופה קטן לתיירות פנים וטיסות אזוריות. שר אחד בממשלה תומך בזה, וצה"ל יודע לשמור על מרחבי ים ותחומי אוויר. גיוס משאבים בעולם, אצל המדיניות התורמות, אצל מדינות המפרץ, החברות החדשות שלנו, לשיקום עזה, לבנייה, לתשתיות ולתעסוקה.
סיוע בפיתוח תיירות, הקמת בתי מלון. לא עוד כסף קטארי במזוודות אלא כספי סיוע שיחולקו בפיקוח מהודק למי שזקוק, ולא לראשי החמס. תכנית זו איננה שוללת דיבור עם החמס, שהרי גם היום יש דיבור עקיף עם הארגון. זה ניתן לביצוע בסיוע בינלאומי, זו מדיניות שעשויה למצוא חן בעיני ממשל ביידן.
הוכחה קטנה: תושב קיבוץ ניר סיפר השבוע שבקיבוצו קוטפים בימים אלו בננות ומעבירים אותן לעזה. הנה מציאות דו-כלכלית. למה לא יתפתח מסחר בין עשרות ישובי העוטף לבין השכנים הכי קרובים אליהם? אם הרעיון הזה יכשל, ניתן לעבור להיפוך הגמור, תכנית ב'.
תכנית ב': ניתוק מלא מעזה
ישראל מתנתקת מרצועת עזה ניתוק מלא ומוחלט, ותוך זמן קצר יחסית. חומות גבוהות סביב הרצועה, מיטב הציוד האלקטרוני וההנדסי למניעת מנהרות ומעבר הגדר. לא גדר אלא חומה. מניעת כל אפשרות לעבור מהרצועה לתחומי מדינת ישראל וההפך.
ביטול המעברים הגדולים, משאירים מעבר קטן אחד למקרי חירום ולמטרות הומניטריות. למדינת ישראל אין מחוייבות להאכיל את תושבי הרצועה. יעשו זאת המצרים והעולם. יפן, שוודיה, האו"ם וארגוניו. לא עוד העברת כמויות עצומות של מלט, מזון, יקרות, תרופות.
לא עוד שיירות של מאות משאיות העומדות בתור להעביר תוצרת לרצועה. ניתוק מוחלט. אנחנו פה והם שם. בטרור ובמתקפות למיניהן, אם יימשכו, תטפל המדינה כפי שהיא מטפלת בכל תוקפנות צבאית מעבר לגבולותיה. ניתוק כזה ייתקל בהתנגדויות קשות מבית ומבחוץ. לכך מומלץ צעד חד-צדדי מהיר, אבחה וניתוק. מבצע מהסוג של ההתנתקות של אריאל שרון והיציאה מלבנון של אהוד ברק. מוצדק או לא, אך יש מי שמחליט ומבצע מהר.
תכנית ג': לחסל את חמאס
זו היא הפחות רצוייה, ופרטיה לא נמצאים במדור הזה אלא במטה הכללי של צה"ל ובפיקוד הדרום: לחסל את החמאס – כך הבטיחו טובי מנהיגי ישראל, ולא חיסלו. כדי לחסל את החמאס אין צורך לכבוש את רצועת עזה, למנות מושל צבאי ולשבת בה ימים רבים. הכוונה היא להרוס את תשתיות ונכסי הארגון, את בסיסיו, את מאגרי הנשק והתחמושת שלו, את מגדלי המגורים שמתחתם מסתירים משגרים ואמל"ח.
שילוב חיל האוויר ויחידות מיוחדות, סיירות, חטיבת הקומנדו. פעולות כירורגיות מכוונות היטב הישר אל לב הפעילות המבצעית והכלכלית של החמאס, כך שממבצע כזה יתקשה הארגון להתעשת ולהשתקם. תכנית ג' זו איננה נטולת סיכונים ולחימה קשה ונפגעים.
אך הרי ברור לכל כי יום אחד, אם האויב לא יחדל לתקוף ישובים או אם לא נתנתק טוטלית מהרצועה הארורה הזאת, ניאלץ, כמאמר הממשלה השבוע, לפעול "בעוצמה ובנחישות", אבל 'על-באמת'. לא עוד תגובה לסבב, לא עוד הכלה, אלא מה שצה"ל אוהב ויודע - סגירת מעגל.
29/04/21 12:37
5.88% מהצפיות
מאת IsraelDefense
אלוף במיל' כץ, יוביל את בניית האסטרטגיה של התעשייה האווירית ואת הפעילות שלה למול מערכת הביטחון בישראל. אל"מ במיל' גבע ימונה לסמנכ"ל צפון אמריקה מימין: אלוף (מיל') מוני כץ ואל"מ (מיל') אמיר גבע. קרדיט לצילום: התעשייה האווירית / פרטי לאחר עשרה רבעונים רצופים של רווחיות שיא היסטורית ומהפך עסקי, החברה מחזקת ומרחיבה את יכולותיה העסקיות למול מערכות הביטחון הישראלית והאמריקנית. החברה תקים מחלקות ייעודיות לשווקים אלה ומצרפת להנהלת החברה את האלוף (מיל') מוני כץ בתפקיד סמנכ"ל אסטרטגיה וישראל ואל"מ (מיל') אמיר גבע בתפקיד סמנכ"ל לתיאום צפון אמריקה.
אלוף במיל' כץ, יוביל את בניית האסטרטגיה של התעשייה האווירית ואת הפעילות שלה למול מערכת הביטחון בישראל. בחברה רואים קשר הדוק בין האסטרטגיה שלה לבין תכניות בנין הכח הרב שנתיות של מערכת הביטחון. כץ מצטרף לתעשייה האווירית לאחר שירות ארוך שנים בצה"ל בתפקידים מבצעיים מגוונים. הוא עסק גם בבניין הכח ובתפקידו האחרון שימש כמפקד פיקוד העומק במטה הכללי.
אל"מ במיל' גבע, יוביל את פעילות החברה בצפון אמריקה. גבע יקדם את הפעילות השיווקית ושיתופי הפעולה עם חברות מקומיות באזור ויעסוק גם במימוש הסכם הסיוע בין ישראל לארה"ב. גבע מצטרף לתעשייה האווירית לאחר שירות ארוך שנים בצה"ל ובמשרד הביטחון, הן בתפקידים מבצעיים והן בתפקידים טכנולוגיים. בתפקידו האחרון שימש כנספח המחקר והפיתוח בוושינגטון הבירה.
מנכ"ל התעשייה האווירית, בועז לוי: "אני מברך את מוני ואמיר על הצטרפותם להנהלת התעשייה האווירית. כחברה עסקית תחרותית עלינו לפעול כל העת לחיזוק היכולת העסקית של החברה למול אתגרי העתיד. שנת 2020 הייתה המשך למהפך העסקי של התעשייה האווירית שהציגה תוצאות שיא במכירותיה וברווחיה. הצטרפותם של מוני ואמיר, יחד עם יתר חברי הנהלת החברה, תאפשר להמשיך ולהוביל מגמה זו בשנים הקרובות.
״אמיר, מביא עימו ניסיון עשיר בפיתוח מערכות טכנולוגיות מתקדמות, והיכרות מעולה עם מערכת הביטחון האמריקנית. מוני, מביא עימו ניסיון בטחוני עשיר אותו צבר במערכת הביטחון הישראלית בשלל תפקידים בכירים מבצעיים ואסטרטגיים, והבנה עמוקה בצרכים המבצעיים של צה"ל. אני מאמין כי הצטרפותם להנהלת התעשייה האווירית תסייע למימוש האסטרטגיה העסקית והשיווקית של החברה על מנת שנעמוד ביעדי הצמיחה והרווחיות אותם הציב לנו הדירקטוריון לקראת השנים הקרובות".