כבר זמן רב שטיימינג לא סיפר סיפור טוב כל כך: השבוע נפתח בידיעה המסורתית על נתוני סקר החשיפה TGI לכלי התקשורת בישראל. הסקר מצא כי "ישראל היום" שומר על מקומו כעיתון הנפוץ במדינה ואף עלה באופן משמעותי השנה בשיעורי החשיפה שלו ביחס למתחריו. הדיווח השני, שהתפרסם בוואלה! ברנז'ה כשעה אחר כך, היה קצר, תמציתי ומהדהד: "בועז ביסמוט, עורך ישראל היום, פוטר מתפקידו". לכאורה, מדובר בשני עניינים סותרים: מדוע להיפרד מעורך, שעל פי סקרי החשיפה דווקא מחזק את "ישראל היום"? למה להראות את הדלת למי שאחראי להגברת התפוצה? התשובה, אגב, כלל לא מגיעה מעולמות הברנז'ה. אלא מעולמות הפוליטיקה. ורק משם. על פי הערכות בעולם התקשורת, המגעים שלא הבשילו לעסקת טיעון בין נתניהו לבין היועץ המשפטי לממשלה, הם אלה שנתנו את הבוסטר להבנה שחלחלה ממילא כבר זמן רב בקרב הבעלים של העיתון, הד"ר מרים אדלסון - נתניהו לא ישוב. אם נדמה היה, למישהו, מתישהו, שנתניהו יצליח לסכם עם היועץ היוצא מנדלבליט על עסקה ללא קלון, שתאפשר לו להרכיב קואליציה ולחזור לבלפור, הרי שבימים האחרונים, התברר שאפסו לכך הסיכויים. גם הבעלים של "ישראל היום" קוראת עיתונים. וההבנה הזו תורגמה בתוך שבועות להחלטה אופרטיבית, שלפיה לעיתון דרוש קו-מערכתי חדש, וראש חדש.

אחרי הודעת הפרישה של רזי ברקאי ועזיבתו של מגיש התוכנית "נכון להבוקר" ישי שנרב, בגלי צה"ל מצאו מחליפים שיגישו את מה שהם מכנים "רצועת הבוקר המתחדשת" בין 08:00 ל-10:00. לתפקיד יכנסו מגישת החדשות לשעבר טלי מורנו, ואיש חדשות 13 ספי עובדיה, שיגישו תוכנית אקטואליה חדשה, שתשודר מדי בוקר החל מחודש מרץ, בימים א' עד ד', בשעות 08:00 עד 10:00.

בשבועות האחרונים רעדה המדינה על שלל מערכותיה - המשפטית, הפוליטית, המשטרתית והתקשורתית לאחר תחקיר מקיף של תומר גנון שפורסם בכלכליסט וחשף את השימוש הנרחב שהמשטרה עושה בתוכנת המעקב פגסוס בחקירות שונות נגד פעילי מחאה וראשי רשויות יהודים. התחקיר הוביל לשאלות רבות וגרסאות שונות מצד המשטרה ופתח את כל המהדורות' תכניות האקטואליה ושערי העיתונים. אך בכל שלבי הסיקור והדיון הציבורי היה ברור כי מדובר בדיון של יהודים בלבד. הפאנלים לא כללו אף דובר ערבי כל השבוע. ראינו שם אנשי הייטק וסייבר, פוליטיקאים, מומחים ופעילי מחאה - כולם יהודים. את הערבים - שמורגלים במעקבים והטרדות משטרתיות הרבה לפני הפרשה הזאת - אף אחד לא חשב להזמין. רק בשבוע שעבר פעילים ערבים מחיפה, נצרת ויפו זומנו לחקירה רק כי לקחו חלק באירועי מחאה למען הבדואים בנגב ונגד מעצר מנהלי של אסירים ביטחוניים. אחת הפעילות רנא בשארה כתבה בפוסט בפייסבוק על החקירה שעברה עליה לפני שבוע: "הוזמנתי לחקירה בלי שום התראה או מידע על מה אני אמורה להיחקר, החקירה שלי בזמן שהכיבוש פועל בכל מקום להמשיך את מדיניות הטיהור האתני בנגב ובשיח ג'ראח נועדה להבהיר לפעילים שהם תחת מעקב בכל פעילות פוליטית שלהם וללחוץ עליך להיות משת"פ של הממסד". הסיפור שלה כמו של עשרות פעילים ואזרחים ערבים שנתונים למעקב ממסדי לא הופיעו בתקשורת, סיפורים אלא נבלעו תחת החדשות המרעישות יותר על המעקב אחר יהודים, שלרגע אחד מבינים מה זה אומר להיות ערבי בישראל. סיקור פרשת NSO והמשטרה חושף את הצביעות, הגזענות ומדיניות ההדרה של התקשורת המרכזית בעברית כלפי האזרחים הערבים.

אופלי מונייה, שהשתתפה בסרט תיעודי על עיירה בגבול עם בלגיה שבה נשים יושבות בתאים נפרדים מגברים במסעדות, זכתה לאיומים על חייה שידורו. הפרשה זכתה לתהודה לקראת הבחירות לנשיאות באפריל