ילדים משוגעים על תירס, בדיוק בשבילם מכינה אורלי פלאי ברונשטיין לביבות תירס מטריפות ושמזכירות בכלל שניצל

משקאות מפנקים, מארזים מפנקים, פירות מפנקים: טועמי "חדש על המדף" כמעט התקלקלו

יש סיכוי שעד עכשיו לא ניקו לנו את השולחן, וזאת עוד הבעיה הקטנה

קוקו שאנל, אחת שידעה מה היא אומרת, אמרה פעם שיש שני מצבים שבהם היא שותה שמפנייה, האחד כשהיא מאוהבת והשני כשהיא לא. אצלי זה די דומה במקרה של יין, אבל בכל הנוגע למבעבעים אני עדיין שבויה בקונספט הקצת מיושן של "יין מבעבע" = אירוע מיוחד. אולי כי בתוך תוכי אני יודעת שזה נותן לי לגיטימציה לשתות גם באמצע היום. ואם בציטוטים עסקינן, אז גם נפוליאון הגדול (סליחה על הפרנקופיליות שנחתה עליי) אמר ששמפניה היא משקה שאתה ראוי לו אחרי ניצחון וגם זקוק לו אחרי הפסד. בניגוד למר בונפרטה, אחרי הפסדים אני מעדיפה לטמון ראשי בוויסקי. אבל עם מצביאים אני לא מתווכחת. אז כן, כפי שכבר הבנתם זו העת הזאת בשנה, שבה אנחנו מדברים ביתר שאת על יינות מבעבעים. ומכיוון שבמדור אישי עסקינן, ולא במשהו ברומה של שמפניה, בחרתי שלושה מבעבעים חביבים עליי במיוחד. מי שמכיר אותי יודע שלבחור יין מבעבע זו לא משימה קלה עבורי. שנים ניסיתי להימנע מהז'אנר (אפילו מהשמפניה הקלאסית), ולאט לאט למדתי לחבב את הספרקלינג מדגדג החך. בפרט אחרי ששילמתי הון תועפות כדי לשוט בסירה על גדות הסיין וללגום במשך שלוש שעות רק שמפנייה. תאמינו לי שכשהאייפל מנצנץ, והכוס מתמלאת מעצמה, הלב יפתח אם תרצו או לא.

יותר מזה יכול היה להיות קצת טו מאץ'. בפועל, זה יצא בדיוק נכון. לחיים!