פתיתים עם שאיפות, עוגיות מתחסלות ואחד הקאמבקים המוצדקים ביותר שאנחנו זוכרים: טועמי "חדש על המדף" דומעים

אנחנו לא זוכרים מתי ביקורת של אבי אפרתי הסתיימה ככה, אבל זו בטח הפעם הראשונה בעשור האחרון

לפני כמה שבועות הכנתי כתבה על קיבוץ רמת רחל ליד ירושלים שעבר מיתוג מחדש ושינוי תפיסה של ההוויה הקיבוצית ב- 2021. אומרים הרבה דברים על קיבוצניקים, אבל מכיוון שיש לי משפחה קרובה בקיבוץ חולדה, ואני זוכרת הרבה קייצים, אירועים, חתונות, בר מצוות, ימי הולדת וסתם ימי בריכה, אומר שקיבוצניקים הם אנשים חמודים, זורמים וסטלנים בקטע הטוב של המילה. תמיד קצת קינאתי בהם. יש להם, את השבתות הכי יפות שיש, ואת אחרי הצהריים הכי יפים בעולם - עם אור של בן ערביים, כוס בירה קרה ביד, שלווה של טבע וחופש אינסופי. רק הלילה קצת מפחיד עם צרצורי הצרצרים. בתקופת הקורונה, כשהעיר האהובה עליי מכל החלה לסגור עליי מכל הכיוונים, רצתי לחפש את הטבע. ברחתי לכל מקום אפשרי עם מרחב מחייה, אוויר ומיעוט של שוטרים שמחפשים אנשים עם מסכות. חבר קרוב שגר במושב אי שם בצפון, אמר לי שבתקופות של לחץ בחזה, יש יתרון להיות רחוק מכל ההמולה, אבל הוא מודה שבימים כתיקונם אין כמו תל אביב. אז היינו נוסעים אליו והוא היה מגיע לפעמים אלינו. אני יודעת שיום יבוא ויהיה לי בית לסופ"ש, או על הים או באיזה מושב נידח.

אין דרך הגיונית יותר לשרוד את החום הזה מאשר עם קינוח קפוא ומפנק. דור משה במתכון שמדגים איך אפשר לעשות זאת בשיא הקלילות ובשיא האלגנטיות - עוגת גלידה שהיא התגשמות כל החלומות שלנו בקיץ