חבורת "זהו זה" מוציאה שיר מקורי שני בתוך חודש המוקדש לשיתוק עולם התרבות. גידי גוב לוואלה! תרבות: "אני רואה חדשות ואומר 'מה קורה פה?' זו לא שפה שאני מכיר אותה, זו לא צורת דיבור, זו לא צורת חיים. אנחנו אמנם בארץ של מלחמות, אבל היה פעם יושר". ריאיון ובכורה

תיאטרון בית ליסין יחגוג 40 במופע מיוחד בהשתתפות אמנים רבים ששיחקו בתיאטרון לאורך השנים. המופע יצולם ב-4 בפברואר וישודר בהמשך בכאן 11. בין המופעים שיוצגו בו: ששון וגבאי ויונה אליאן חוגגים 40 שנות זוגיות בימתית; ליאור אשכנזי יערוך מחווה לשחקן והבמאי יוסי בנאי המנוח; ריטה תחזור לימים שבהם שיחקה במחזמר "שיקגו"; ישראל קטורזה ינסה להבין איך נראה התיאטרון בדובאי ויחזור למפגש הבימתי הראשון שלו כאיש הצלופן ב"שיקגו"; אבי קושניר, משי קלינשטיין, מגי אזרזר, צעירי התיאטרון וחבורת רקדנים בביצוע מיוחד לשיר "אין שום ביזנס כמו שואו ביזנס", שנכתב במיוחד לאירוע. את המופע יביים עידו רוזנברג ותנהל אמנותית אתי אנטה שגב.

קורין גדעון לא "עצובה", כפי שכתבה בסטורי התוכחה מאיכילוב, אלא כועסת. כועסת שכל ההתרגשות שמלווה אישה בהיריון - ועוד יותר כשאת "קורין גדעון", שגורמת לך להרגיש כה מיוחדת, קסומה ומקודשת, הסתיימה כמו שכל ההיריונות מסתיימים - בלידה. פשוט לידה. כמו אצל כולן

האם "ארץ נהדרת" גיבורים או גיבורים על חלשים? מה הקשר בין הזעם על השחקנית הישראלית שרוצה "לטרוף את החיים עם קממבר" וההצלחה המסחררת של "לופן" ו"10 אחוז" ומה הקטע שלנו עם לשלוח שירים גרועים לאירוויזיון? הפודקסט של וואלה תרבות

בתוכנית חיסכון של חדשות 12 הציגו רופא במחלקת הקורונה שנראה כאילו הזדקן בעשור - בתוך משמרת אחת. במהדורה המרכזית נתפס מנהל בית חולים שנאלץ להפסיק טיפול במאושפזים, וקולו נשבר מדמעות. ככה זה. חבל רק שהכתבות האלה לא יהפכו לויראליות כמו "הסרט" של אורלי וגיא

ברשימת האסונות ההומניטריים הגדולים של העשור האחרון, מלחמת האזרחים בסוריה תופסת מקום של כבוד. מאבק חמוש בין שלל כוחות - מקומיים או זרים, תחת אידיאולוגיה לאומית או דתית קיצונית, וכמובן ממשל אחד חסר רחמים - הותיר ארץ חרבה שייקח לה עוד שנים ארוכות להשתקם. למרות שנים ארוכות של קרבות, הפצצות והוצאות להורג, העולם כמעט איבד עניין במתרחש במדינה המסוכסכת - ורק תיעוד חריג בעוצמתו וקשה לצפייה הצליח להוציא מדי פעם מאדישותו את המערב, יהיו אלה תמונותיהם של ילדים בהריסות, או הוצאות להורג לא-אנושיות שבוצעו על ידי ארגון המדינה האסלאמית (דאעש). ואמנם, עדויות לזוועות לא חסרות: מבחינה ויזואלית, זאת ככל הנראה המלחמה המתועדת ביותר בהיסטוריה. אף שנעשו גם כמה ניסיונות עלילתיים לייצג את המלחמה, ספק אם היה ביניהם פרויקט שאפתני כמו "שטח הפקר" - הסדרה העלילתית חדשה מבית הולו, שהעלילה שלה מתפרסת לפחות על פני שלוש ארצות ומספר לא מבוטל של שפות וגיבורים, ומנסה ללכוד את חוויית המלחמה הארורה הזאת לתוך מיני-סדרה בת שמונה פרקים בלבד, שזמינים כעת ב-HOT. מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

במגזר החרדי והדתי זועמים על החיקוי הצפוי הערב של הרב קנייבסקי ונכדו ב"ארץ נהדרת". סמוטריץ': "הבוז שלכם מלמד בעיקר עליכם ועל עולם הערכים שלכם". דגל התורה: "שיישרפו". בקבוצות ווטסאפ חרדיות החלו להפיץ את מספר הטלפון של אייל קיציס

במשך שנה וחצי נעלמה "אופוריה" מחיינו. זוהי פגרה ארוכה עבור כל סדרה באשר היא, אך בעיקר עבור כזו שהתפוצצה על המסך במתקפת רגש אדירה, וסערה כל הדרך אל סיומה שובר הלב של העונה הראשונה. החיבוק הזה של הטוטאלי, המנצנץ, הסנטימנטלי, הסקנדל או פסטיבל, הפך אותה להצלחה שהיא (או במקרה של מקטרגיה, לסיבה שבגללה היא כה מתישה). בימים של חשבון נפש כלל עולמי, כזה שבלתי ניתן לחמוק ממנו בתוך מציאות סגורה ומדכאת, גם "אופוריה" נאלצה לשאול את עצמה שאלות קשות. בעיקר היוצר שלה, סם לוינסון. אחרי הכל, הנבלים הגדולים באמת של הסדרה הם לא נייט ג'ייקובס (ג'ייקוב אלורדי) או אביו, קאל (אריק דיין), אף שאין ספק שמדובר בסוציופתים מסוג נורא במיוחד. השד שמרחף מעל כל גיבורי הסדרה באשר הם, ובוודאי מעל שתי הגיבורות המרכזיות שלה - רו בנט (זנדאיה) וג'ולס ווהן (האנטר שייפר) - הוא ההתמכרות. כל אחד ואחת מהם מכורים בצורה כזו או אחרת להרגל שסוחף אותם אל האפלה, וככל שהם נלחמים בו יותר, כך נראה שגורלם נחרץ ליפול לציפורניו. לוינסון מכיר כמובן היטב את השד הזה, בעקבות התמודדות ארוכה ומפרכת עם התמכרות לסמים. מטבע הדברים, וכפי שבוחרים רובם המכריע של יוצרי טלוויזיה, הקורונה והעולם של "אופוריה" לא נפגשים. אלא שלוינסון מצא דרך חכמה ומסקרנת ללכוד את התחושות שהיא מייצרת, מבלי להציג מסכה אחת על המסך. הוא בחר בליל השנה החדשה, תקופה שנדונה באופן מסורתי לחיבוטי נפש, כדי לצלול עמוק אל התת-מודע של שתי הגיבורות הגדולות שלו. כל אחת מהן זכתה לספיישל משלה - רו תחת השם "צרות לא נמשכות לנצח", שעלה בדצמבר, וג'ולס ב"זין על כל מי שהוא לא מדוזה" (תרגום חופשי) שעלה השבוע. בתהליך הזה נוצרו צמד יצירות נפרדות לכאורה, אך עם נקודות השקה שקופצות לעין בצפייה רציפה, שמספרות על השתיים יותר ממה שהצלחנו לגלות במשך שמונה פרקים תמימים. מכאן ואילך ספוילרים לשני החלקים. מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר