קאריס הגיעה לבית ספרה לבושה בשמלה שחורה עם עיטורי תחרה ומתחתיה חולצת גולף ארוכת שרוולים. רק שלטענת חלק מהמורים השמלה הזכירה "בגדים תחתונים", והיא נשלחה הביתה. לאחר האירוע סירבה הנערה לחזור לבית הספר: "היא הפסיקה לחשוב על הלימודים וחשבה רק על הבגדים, ונכנסה לחרדה מזה"

החולשה הפיזית במהלך ימי הדימום החודשי מתגמדת לעומת המועקה הנפשית. הציפייה להמשיך להיות עובדות יעילות, תקתקניות ושמחות גם בימים הקשים היא מוגזמת ולא ריאלית. במקום להתפלא על הפרצוף החמוץ, פשוט תבינו

בסיפור יציאת מצרים בני ישראל נאלצו לעבור בעל כורחם ממצב של עבדות למצב של עם. התהליך הקשה שעברו דומה לתהליך שצריך לעבור זוג, שמגיע כל אחד עם המשקעים האישיים שלו וצריך ליצור עולם משותף