לפעמים אנחנו עולים על אוטובוס מלא עד תום ואין לנו ברירה אלא לסבול. הנחמה שלנו במקרים כאלה היא צרת הרבים: לידך ישב נער מתבגר שעדיין לא קנה דיאודורנט, ההיא תיאלץ לשבת על המדרגות, ליד הקשיש תשב אמא שהבת שלה התארסה זה עתה והיא מקבלת טלפונים בלי סוף כל אחד יצטרך להתגבר על הצורך שלו לנשום […]

מריה שרדר ביימה את "המורדת", אחת מן הסדרות הפופולריות ביותר של נטפליקס בשנים האחרונות, שהפכה אותה לאחד השמות החמים בהוליווד. אפשר אולי היה לצפות ממנה לקצת גינוני כוכבות - אבל זה ממש לא המקרה. הבמאית הגרמנייה הגיעה השבוע לישראל כדי לשבת בחבר השופטים של התחרות הבינלאומית בפסטיבל הקולנוע ירושלים, וכשאני פוגש אותה לריאיון בין שתי הקרנות, היא מסרבת לעשות אותו במסעדה, במשרד או בכל מקום אחר - ומתעקשת לעשותו בגינה בחוץ, ולשבת על כיסאות מאולתרים. "אני צריכה הפסקה מהמזגן" היא מסבירה, ומתחילה לעשן. כמו להרבה גרמנים לא יהודים, גם לשרדר יש קשר מיוחד עם ישראל והעולם היהודי. היא ביקרה כאן לראשונה כבר בגיל 14, וכשהחלה את הקריירה המקצועית שלה כשחקנית, גילמה דמויות יהודיות רבות. היא עשתה זאת למשל ב"רוזנשטראסה" המהולל וגם ב"אמה ויגואר", שזיכה אותה בפרס השחקנית בפסטיבל ברלין. כשעברה מאחורי המצלמה והתחילה לביים, הזיקה שלה לישראל וליהדות רק התעצמה. סרטה הארוך הראשון כבמאית היה "חיי אהבה" על פי צרויה שלו. לאחר מכן ביימה סרט על הסופר היהודי סטפן צוויג ואז הגיעה "המורדת". אחריו בא "הגבר המושלם שלך", סרט מרגש ונפלא שלשם שינוי לא היה בו אלמנט יהודי מובהק, אבל זה תוקן בידי סרטה האחרון והמופתי גם כן, "מילה שלה", על ג'ודי קנטור ומייגן טוהי, עיתונאיות הניו יורק טיימס שפירסמו את התחקיר על הארווי ויינשטיין, שהוביל לתנועת ה-MeToo. הסרט שם דגש על היהדות של קנטור, שמדליקה נרות שבת כבר בתחילתו ולא פעם מדברת על הזהות היהודית שלה ואף משתמשת בה. אני שואל את שרדר מה למדה על ישראל ועל המורשת היהודית מן הביקורים שלה בכלל ואולי גם מן הביקור הזה בפרט. "כל הפרויקטים וכל השיחות מצטברים לחוויות של למידה", היא אומרת. "למדתי גם עובדות לא פשוטות על החיים של הקהילה החרדית. עם זאת, חשוב לי להגיד משהו: ביצירת 'המורדת', לא התיימרתי להגיד משהו על החברה החרדית כולה, כי אי אפשר. אני נמנעת מהכללות. מה שכן רציתי לעשות זה לבנות דמויות אינדיבידואליות שאפשר להתחבר אליהן, לאהוב אותן ולנסות להבין אותן. אני מנסה לגשת לדמויות בצורה שמבינה את המורכבות של החיים שלהן".

דוגמנית העל ג׳יג׳י חדיד עלתה על המטוס הפרטי שלה בציפייה לנפוש באיי קיימן - ונעצרה בביקורת גבולות מיד אחרי שנחתה בגין החזקת מריחואנה. אחרי שסרקו לה ולחברתה את התיקים באופן ידני, מצאו אצל חדיד מריחואנה וכלי עישון. בסופו של דבר השתיים שוחררו, לא לפני שהואשמו ביבוא סמים ונקנסו

בשבוע שעבר הייתי בהופעת קאנטרי בפארק בפתח־תקווה. המשפט הזה נשמע כל כך תלוש מהמציאות הישראלית (על אף שהוא קרה באמת) ומשקף את אחד הפספוסים התרבותיים הגדולים של חיינו כאן. כאומה מזרח־תיכונית ששואבת מאמריקה בהתלהבות של ילד קטן כל טרנד דבילי שראתה בניו־יורק או לוס־אנג'לס, הקרתנות של מובילי התרבות כאן מחקה מזמן ובדיעבד את הקאנטרי, ז'אנר […]

הזמר והיוצר בר צברי שיתף היום בעמוד האינסטגרם שלו, כי הגננת בגן של בנו הקטן נעצרה, בחשד להתעללות, וכי היא נמצאת כעת במעצר בית. צברי מתאר בצורה חשופה במיוחד את התחושות הקשות ואת השתלשלות העניינים המטרידה: "הנחנו אותם בידיים רועדות ומתגעגעות, בידיעה שהם מוגנים, עטופים ושמחים - עד שהתנפץ לנו הכל בפרצוף"

טום קרוז לא מצליח להציל את הוליווד שוב.

ת'רדס? ט'רדס? תרדס? Threads? איך אנחנו אמורים לקרוא לרשת החברתית החדשה של מארק צוקרברג? אם תשאלו את אילון מאסק, הוא בטח יקרא לה כאב ראש אחד גדול. ת'רדס (נדבוק בגרסה הזו כרגע) הושקה בקול רעש גדול בשלהי השבוע שעבר כאלטרנטיבה שפויה יותר וקלילה יותר לטוויטר, ששקעה בכאוס מאז שנרכשה על ידי מאסק בשנה שעברה. עשרות […]

לא מעט ספרים של ג'יי. די. סלינג'ר זכו לתרגום חדש בעשרים השנים האחרונות. את ספרו המפורסם ביותר, "התפסן בשדה השיפון", שתרגומו האחרון לעברית נעשה ב־1954, לומדים בני 17 ו־18 לבגרות בספרות. ההחלטה לכלול ספר זה במסגרת אפשרויות הבחירה לבגרות היא ראויה, אבל ברור שנעשתה מתוך הלך רוח פדגוגי; כדי לא יאשימו אותנו שאנו דינוזאורים עם […]